
מדור “שווים סיפור” מתפרסם בחסות מפעל הפיס
על הזרוע של סגן גיא פז, מ"פ בבה"ד 11, יש קעקוע לא שגרתי: הסמל של תסמונת טורט. הקעקוע, הוא אומר, זו תזכורת בשבילו לדרך הארוכה שעשה מאז אובחן בגיל 8 עם התסמונת והרגיש ש"חיי נהרסו" – ועד לימים אלה כמפקד בצבא, שבהם הוא רואה את הדברים בצורה אחרת.
בראיון לאתר צה"ל משתף פז, שמפקד על מאות חיילים בבית הספר למקצועות משאבי האנוש, בסיפור חייו בצורה פתוחה וכנה. "כילד, להיות מפקד בצה"ל נראה לי תמוה", הוא מודה, "מי בכלל מסתכל על ילד כזה עם טיקים?"
תסמיני המחלה, ובהם כחכוחים בגרון, החלו אצלו בגיל קטן, אבל אף אחד עדיין לא חשב שמדובר בטורט. "בדקו אותי ולא היו אז תשובות ברורות", הוא משחזר. "רק בכיתה ג' גילו שמדובר בתסמונת טורט, שזה בעצם הפרעות נוירולוגיות שמתבטאות אצלי בתנועות לא רצוניות; מה שנקרא טיקים".
איך זה התבטא?
"בתור ילד אתה יושב בכיתה ועושה רעשים, קופץ וזז בכיסא וזה מביך. הייתי הילד שחוטף את הסטירות; היו הרבה עניינים לא נעימים. עם הזמן למדתי לבחור את האנשים שאני מקיף את עצמי בהם".

איך התמודדת עם זה?
"לקבל את עצמך זה לא תהליך שקורה ביום או יומיים. אבל כשנותנים לך בבית את ההרגשה של 'תהיה אתה, תיפול, תזחל, תמשיך ותקום' – אתה תהיה אתה. אם פעם הרגשתי שזו המכה הכי גדולה שקיבלתי, היום אני יודע שזו המתנה הכי גדולה שיש".
כשהגיע הצו הראשון מצה"ל, פז רצה לשרת בקרבי. מכיוון שזה לא התאפשר בגלל הטורט, הוא שינה נתיב והצטרף למסלול ייעודי לקצונה בחיל משאבי האנוש. "לא הייתי בטוח שאני אתגייס בהתחלה", הוא נזכר. "לחיות עם אנשים בחדר? איך יקבלו את הטורט שלי? ומה עם המפקדים? לשבת באולם בשבילי זאת מלחמה. אתה עושה רעשים, קופץ וזז – וכולם מסתכלים עליך. זה קורה לי כל יום. אבל כשהגעתי לפה וראיתי מי הסגל והאנשים שאיתי, הבנתי שכזה אני רוצה להיות".
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
אחרי קורס קצינים הוא החליט שהוא חייב לחזור למקום שאליו התגייס, הפעם כמפקד פלוגה. גם כשנפתחה בפניו האופציה לצאת ללוחמה, הוא ויתר כדי להישאר, לפקד על טירונים ולשמש דוגמה לחיילים בתחילת הדרך. "הטורט זה לא משהו שאפשר להחביא, זה ברור מאוד מהשנייה הראשונה", הוא אומר, "אני אומר שאני לובש מדים? לא. רואים את זה. מה צבע העיניים שלי? לא. רואים את זה. אותו דבר לגבי הטורט. רואים את זה ואני לא צריך להסתיר את זה. זה רגיל מבחינתי, וגם לפקודים ולמפקדים שלי".
מפקד בה"ד 11, אל"מ ערן גנות, סיפר כי "כבר בראיון הפתיחה שלי אתו ראיתי בעיניים של גיא שהוא מפקד שאוהב את האנשים שלו ומסתכל על כל אחד ואחת מהם. הוא דמות כל כך מרכזית פה. יש הרבה חיילים שהתקשו והוא עזר להם לשנות את מסלול החיים".
ופז מוסיף: "היה לי חייל, שהיום הוא קצין, וגם לו יש טורט. בסוף ההכשרה הוא אמר לי 'תודה, שינית לי את החיים'. זו סגירת המעגל הכי גדולה בשבילי. להגיע למקום שאתה מדבר מול 200 חניכים היה נראה לי ענק, והיום זה כלום. אני מאמין שזה נותן להם ערך מוסף כשהמפקד שלהם עם טורט עומד מולם. 'אם הוא יכול להתמודד עם האתגרים האלה, אז סימן שזה אפשרי'".






