כשאדם הולך לבלות הוא בחזקת "אדם מבלה", אבל כשאוטיסט הולך לבלות הרי הוא לעתים בחזקת "אדם מופלה".
אני רוצה לספר לכם על מקרה שאירע בתחילתו של השבוע שמסתיים כעת. הלכתי לסרט שהתברר כסרט נפלא. הלכתי כפי שאני הולך, והליכתי מסגירה למרחקים שיש לי בעיות נוירולוגיות ופיזיות. הלוואי ששאר המידע החשוב היה מופיע ככתוביות מתחת לתמונתי, אבל החיים הם לא סרט. אז אנשים לא מנחשים, שלמדתי קולנוע, שאני עיתונאי וסטודנט למשפטים. אני לא נראה ככה משום מה.
התיישבתי באולם, אמי שהיא המלווה שלי – לצדי, ושמחתי על החוויה הנדירה שמחכה לי (אני לא מבלה הרבה) ועל כך ששתיתי קפה טוב לפני כן, ואכלתי עוגה.
לפתע הגיע הסדרן, ואני התפלאתי, כי עדיין לא הפרתי את הסדר.
הוא רצה לברר מה עליו לענות לאנשים שאולי יתלוננו עליי ועל התנהגותי, כי – וכאן הוא נראה מאוד נבוך – אנשים מתלוננים שזה מפריע לחוויית הצפייה שלהם. אמא אמרה: "תשלח אותם אליי", ובכך כרתנו את החוזה שאפשר את המשך ישיבתי באולם.
במשך הצפייה, הייתי מאוד מודע לכך שעליי להימנע מהפקות קוליות לא רצוניות, מתנועה חסרת מנוחה. חשבתי שהאירוע בשליטה. הצלחתי לווסת את ההתרגשות שחשתי ברגעים הקשים של הסרט על ידי גלישה קצרה בסלולרי, ללא קול. לא הייתי היחיד שעשה זאת. ברגעי הצער של גיבור הסרט האולם הבהב מאור מצוקה סלולרי.
המצחיק הוא שלא היה צריך להטריח איש לבוא אלינו. האיש שמאחורינו התכופף קדימה ודרש שאצא מהאולם כי אני מפריע לו.
אמא תקעה בו מבט מזרה אימים, אבל התאפקה. אתה רואה על המסך כרגע אוטיסט, אמרה, אז תאר לעצמך שגם איל הוא אוטיסט וחווה קשיים דומים. יש לך אוטיסט על המסך ואוטיסט באולם. הוא לא הבין מה הקשר בין השניים, והמשיך לדרוש שאצא מן האולם.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
אולי תסתפק בכך שאיל יעבור מקום? שאלה אמא באירוניה. אירוניה זה הנשק שלפני ההתפוצצות. אגב, זה היה המקום ששילמתי עליו, והוא היה מקום טוב.
האיש שמאחור אמר: את תמצאי את הפתרון. מסכן. הפתרון שהיא מצאה היה לדרוש את הפרטים שלו, כי הוא עובר על החוק בכך שהוא מנסה להרחיק אותי מהאולם. לטעמה, מעשיי לא היו בדרגה של הפרעה ומטרד.
ואז, האישה שלצידו התכופפה ואמרה: "אנחנו מאוד מתנצלים. הוא לא התכוון לפגוע. לא ידענו שזה אדם עם מוגבלות. הוא לא יחזור יותר על הדברים האלה". הוא באמת לא הטריד אותנו יותר. אין לי מושג איך היא השתיקה אותו, אבל מבחינתי העניין סודר.
הבוקר סופסוף נזכרתי לשאול את אמא בשם איזה חוק היא איימה על אותו איש. היא הודתה במבוכה, שזה היה איום סרק. אבל זה לא איום סרק. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות "בלע" לתוכו גם את ההוראות הרלוונטיות מחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
במילים אחרות: אסור לאדם או לבית עסק למנוע כניסה למקום מאדם עם מוגבלות בגלל מוגבלותו. המניעה עלולה להיות בצורה עקיפה, על ידי אי הנגשת המקום, או ישירה: על ידי הוראה לאותו אדם עם מוגבלות לצאת מאותו מקום. מעשה כזה מוגדר כאפליה. בנספח של החוק כתוב שבית קולנוע הוא אחד מהמקומות שאסור להפלות בכניסה אליהם.
מוסר השכל: גם כשאדם אחד לא מעוניין בנוכחותנו במקום מסוים, זה רק אדם אחד. החוק מגן על זכותנו להיות, לעשות, וליהנות.
לטורים נוספים של איל שחל, לחצו כאן
