
מעט אחרי שזכה אמש (ראשון) בגמר ה-100 מטרים באולימפיאדת פריז, האצן האמריקאי נואה ליילס צייץ בטוויטר פוסט מלא השראה. "יש לי אסתמה, אלרגיות, דיסלקציה, ADD, חרדה ודיכאון", כתב. "אבל אני אגיד לך שמה שיש לך לא מגדיר מה אתה יכול להיות. למה לא אתה?"
זכייתו של ליילס בן ה-27 בגמר האולימפי הייתה כל כך צמודה, שבתחילה התמונה לא הייתה ברורה; עד שגורמים רשמיים בתחרות בחנו את הצילומים והכריזו שהוא הקדים את יריבו הג'מייקני בחמש אלפיות השנייה (0.005 שניות).
בשלב הבא, ליילס יתחרה בפריס במקצה ה-200 מטרים. חצי הגמר צפוי ביום רביעי הקרוב, והגמר ביום חמישי.
**********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשביל ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
**********************
עוד בילדותו סבל האצן מהתקפי אסתמה חריפים וממחלות חוזרות ונשנות, וזאת עקב מערכת חיסונית חלשה. בגיל 4-5 הוא טופל מדי חודש וחצי בבית חולים ולמד בבית. בגיל 6 עבר ניתוח להסרת שקדים, ובעזרת משאפים ותרופות שהקלו על מצבו הלך לראשונה לבית הספר.
גם זה לא היה פשוט בשבילו. הוא התקשה בלימודים ואובחן עם בעיית קשב ודיסלקציה, ואף סבל מהצקות מחבריו בבית הספר. בגיל 9 נקלע לדיכאון ונזקק לייעוץ. את המפלט מצא בספורט. "זה היה המקום השקט שאליו יכולתי ללכת", הסביר בעבר, "שם הרגשתי שאני נהדר".

ליילס גם לא מהסס להביע את דעותיו הפוליטיות. סביב המחאה שפרצה בארה"ב בשנת 2000 בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר, אמר האצן ל"וושינגטון פוסט": "בהתחלה אלה רק סיפורים על מה שהסבים וההורים שלך עברו. ואז, כשאתה מתחיל לראות את זה קורה לחברים שלך או לך, זה הופך לאירוע טראומתי. אפילו לשחורים קשה להאמין שזה יכול לקרות להם… אני אוהב לרוץ למען המדינה שלי, אבל זה מייאש אותי לראות שאנשים, בני הגזע שלי, נהרגים בזמן שאני נוסע כדי לזכות במדליות ולגרום לארצות הברית להיראות טוב. כשאתה מייצג אותה וזוכה לשבחים, אז אומרים 'אתה אתלט נהדר'. ואז, כשאתה מגיע הביתה ומתייחסים אליך אחרת, יש לך בעיה. אתה מרגיש שאתה צריך לעשות משהו".






