שי טרייטל
שם: שלומית ענציו
גיל: 53
מצב משפחתי: רווקה
יישוב: יבנה
חולה ב: פסוריאזיס, אדיסון ומחלת ריאות כרונית– נכה 86% לצמיתות
המחלות:
מחלת אדיסון: אי ספיקה של קליפת בלוטת יותרת הכליה. התופעות: בחילות והקאות, חולשה ועייפות, חוסר תיאבון, לחץ דם נמוך.
COPD: מחלת ריאות חסימתית כרונית. התופעות: קושי וצפצופים בנשימה, קוצר נשימה במאמץ, לחץ בחזה ושיעול שאינו חולף.
פסוריאזיס: מחלה אוטואימונית כרונית. תאי העור מתחלפים באופן מוגבר. תופעות: רבדים עוריים בצבע אדום-סגול המכוסים קשקשת.
כיצד הנכות פוגעת בי?
חוסר תפקוד מוחלט. השבוע היה לי התקף בעקבות האדיסון. נפלתי מהמיטה. שמונה שעות הייתי על הרצפה בתוך ההפרשות של עצמי ולא היה מי שירים אותי. קמתי בקושי בחזרה למיטה. גם שאר המחלות שיש לי, כולן משפיעות לרעה על מצבי.
אני נעזרת בהליכון. פעמים רבות בשנה מגיעה לאשפוז או לטיפולים בבתי חולים. יש לי גם אחוזים נפשיים. אני בת יחידה והוריי נפטרו זה מכבר. אני סובלת מחרדות. אתה מתחיל לחשוב שאתה לבד ושאין מי שידאג לך. היו לי הרבה ניסיונות אובדניים.
קצבת הנכות חודשית:
הקצבה הבסיסית ועוד תוספת. מקבלת 2,680 שקל. אחרי מאבק עיקש אישרו לי עוד 50% שר"ם (שירותים מיוחדים) על עזרה ביתית. מדובר ב-1,401 שקל להעסקת מנקה.
עלויות חודשיות לטיפול בנכות:
תרופות וטיפולים – 1,200 שקל. הרבה פעמים אני לא קונה תרופות כי אין לי כסף. אני יכולה רק לחלום על טיפול בים המלח בפסוריאזיס. העלות שלו מאוד גבוהה. הבעיות הנפשיות לא בטיפול בכלל.
המנקה מגיעה שלוש פעמים בשבוע. היא עולה לי יותר מהסכום שאני מקבלת בשבילה, כי אני צריכה גם לשלם עליה ביטוח לאומי, למקרה שחלילה יקרה לה משהו. כמובן שאין לי יכולת להחזיק עובד זר.
עובדת או לא?
עד שהתחילו הבעיות הרפואיות תיפקדתי רגיל. למשל, השירות הצבאי שלי כפקידת מבצעים במרפאה יחידתית של חיל האוויר היה מלא, כולל מילואים. עבדתי בניקיון עד שאבי קיבל אירוע מוחי ב-2001 וסעדתי אותו. כיום אני לא יכולה לעבוד. לא ניסיתי לחפש, כי אם בבית אני לא מתפקדת, איך אעבוד בחוץ? איזה מעסיק ייקח אותי עם עשרה אשפוזים בשנה וכל הבעיות הרפואיות?
איך מתמודדים עם המצב הכלכלי?
למזלי, אני גרה בדירה של הוריי ז"ל. לקיום לא נשאר לי. אנחנו באמצע החודש ואין לי שקל בבית. הרבה פעמים חברים מהפייסבוק עוזרים לי עם אוכל מוכן או קניות.
עיריית יבנה ומד"א עיקלו לי את החשבון בבנק בגלל חובות. יש לי חוב לחברת חשמל. עשו לי פריסת חוב עם מונה שמתנתק מעצמו בשלב מסוים, כשאני עוברת את הסכום. בהפגנה בגשר המיתרים בירושלים בלעתי 16 כדורי אקמול וניסיתי להתאבד, ללא הצלחה.
במשרד הבריאות ראו שאני לא מתפקדת והצמידו לי מדריכה ועובדת סוציאלית. המדריכה ניסתה לעודד אותי להתקלח, לנקות. ראו שאני רוצה, אבל לא מסוגלת לתפקד בעצמי, והורידו לי את סל הטיפול הזה אחרי שנה.
ביקשתי סידור מוסדי. אני גם חייבת השגחה, אסור לי להיות לבד בבית. במשרד הבריאות בעצם אומרים שאני לא מספיק סיעודית בשבילם. בסוף החודש יש לי שוב פגישה בנושא. אין שום סידור לנכים בגילאים צעירים יחסית. האופציה היחידה שיש לי היא לעבור לבית אבות.
מה דעתך על מצב הנכים?
על הפנים. זה פשע נגד האנושות. פשוט רוצחים אותנו. בזמנו, בצבא, ויתרתי על 4 שנים וחודשיים לטובת חובתי למדינה. ברור שאם הייתה לי קצבה בסיסית בגובה שכר מינימום, החיים שלי היו במצב יותר נורמלי. גם לא הייתי נכנסת לכל הניסיון האובדני הזה.
איזה מסר את רוצה להעביר לראש הממשלה?
שיבוא אליי הביתה ויראה באיזה תנאים אני חיה. בכל פעם העירייה צריכה לבוא אליי כי אני בקושי מצליחה לפנות את הזבל. אני שוכבת במיטה עם כאבי תופת. הכבשים בדיר חיות בצורה יותר נורמלית ממני.
הוא בתור ראש ממשלה חייב לקחת אחריות על הנכים. לא יכול להיות שיפקיר את הנכים לטובת מתנחלים וחרדים. צריכים גם מוסדות סיעודיים לנכים, שלא יהיה מצב שנכה בגיל 53 יצטרך למצוא את עצמו הולך לחיות בבית זקנים.
מדורים קודמים:
"די. כמה אפשר להיעזר באחי הגדול?"
