
יצאתי אתמול ממסיבת העיתונאים בה הוצגו מסקנות ועדת שפירא בתחושות מעורבות. מצד אחד, רואים שהוועדה עשתה עבודה מעמיקה שבה הועלו לדיון הבעיות המרכזיות בשילוב ילדי החינוך המיוחד – כמו מספר התלמידים הגבוה בכל כיתה, ההבנה שהחינוך הרגיל חייב להשתפר כדי לאפשר שילוב איכותי, הצורך להכשיר את צוותי ההוראה "הרגילים" בתחום החינוך המיוחד. מול הבעיות הללו הובאו המלצות מפורטות, ובהן הקטנת מספר הילדים בכיתה ל-19 תלמידים, קיצור שבוע הלימודים משישה לחמישה ימים ועוד.
ההמלצות שהוצגו נתנו לי תקווה, אבל הספקנות קיימת: האם משרד החינוך יידע ליישם אותן כראוי? במהלך השנים ככתב נתקלתי בכל כך הרבה בעיות בחינוך המיוחד: חוסר בשיבוץ מתאים – מה שמביא ילדים להישאר בבית חודשים, לעתים שנים; מחסור שנמשך שנים בטיפולים פרא רפואיים בכיתות תקשורת, וזאת בניגוד למה שהחוק מחייב – מה שפוגע ביכולת שלהם להתפתח בצורה טובה.
בנוסף, הורים רבים נתקלים בבעיות קשות בהסעות של ילדיהם אל המסגרות. עד לאחרונה, בעקבות הקורונה והמלחמה, עוד היה נוהל במשרד החינוך שאמר שהורה שאין לו הסעה מותאמת לילד, יוכל לקחת אותו בעצמו ולקבל על כך החזר נסיעות. גם את זה משרד החינוך ביטל, והחל מהשנה הבאה הורים לא יוכלו לקבל את ההחזר המדובר.
אז האם משרד החינוך שמתקשה לנהל את החינוך המיוחד בשגרה באמת מסוגל ליישם את כל ההמלצות של ועדת שפירא ולבצע רפורמה שלא הייתה כמותה שנים בישראל מבחינת ההיקף והאתגרים?
אתמול, במהלך מסיבת העיתונאים, הפניתי לשר החינוך יואב קיש שאלה על נושא כאוב שמשפיע על מאות משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים. "אני לא מכיר את זה", הוא ענה מיד, כאילו מסיר את האחריות מעצמו בהינף קול. מה הייתה השאלה? שאלתי מדוע ילדים שלומדים בכיתה קטנה ונמצאים במצב רפואי מסכן חיים – לא זכאים לסייעת רפואית צמודה? מה שגורם לכך שמאות מהם נשארים בבית לתקופות ארוכות כי הוריהם מפחדים לשלוח אותם לבית הספר.
רק בשבוע שעבר חשפנו כאן את סיפורה של שירה אלון, נערה בת 16 מקריית שמונה המתמודדת עם התקפי אפילפסיה מסכני חיים, שנמצאת בבית כבר ארבע שנים, כי לא מאשרים לה סייעת צמודה. "אני כבר לא יודעת מה לעשות", שיתפה בצער אמה, אופירה, בשיחה עם "שווים". "פניתי לכל מקום אפשרי, אבל אומרים לי שכל עוד היא בכיתה קטנה, אין אפשרות להקצות לה סייעת".
במהלך התקופה בה הייתה שירה בבית הספר, אמה מעידה שנאלצה לקחת אותה כמעט כל יום. "הייתי מגיעה עם אמבולנס כי היא הייתה נכנסת להתקפים חריפים ולא היה מי שישגיח עליה באופן צמוד". עד היום לא אושרה לה סייעת והיא עדיין נמצאת בביתה.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
משרד החינוך כותב בתגובותיו שזוהי המדיניות של המשרד, ובאופן גורף לא ניתן להקצות לאף תלמיד בכיתה קטנה סייעת צמודה. אלא שהטענה הזו מתעלמת מקביעות של בית המשפט בעבר, שלפיהן בנסיבות חריגות כן ניתן לאשר סייעת צמודה גם בכיתות הקטנות של החינוך המיוחד.
עובדה: בדצמבר האחרון הבאנו את סיפורה של מאי (שם בדוי), ילדה אוטיסטית בת 12 מרחובות שגם סובלת מאפילפסיה מסכנת חיים, אך לא אישרו לה סייעת. לאחר הפרסום ב"שווים", התקבל האישור המיוחל. שירה זכתה ל־30 שעות שבועיות של סייעת צמודה. כלומר, זה כן אפשרי כשרוצים.
כנ"ל במקרה של יאן גולן, ילד שמתמודד עם אלרגיות מסכנות חיים. תחילה לא אושרה לו סייעת צמודה, ומירי, אמו, שלא הייתה מוכנה שלא יהיה במסגרת, ליוותה אותו בכל יום לבית הספר ונשארה בו, כדי להיות קרובה במצב חירום. "האלרגיות שיש לו מסוכנות מאוד", סיפרה ל"שווים". "הם לא מבינים שמה שהוא מתמודד איתו זו לא בעיה רגילה". גם כאן, לאחר הפרסום, אושרו ליאן 50 שעות שבועיות של סייעת רפואית. אז ייתכן שהמדיניות היא לא לתת רק כל עוד התקשורת לא מתערבת?
העובדה שבתשובה לשאלתי, שר החינוך מיהר להסיר אחריות מ"המדיניות הזו" של משרדו, הטרידה אותי. כדי להצליח ליישם רפורמה ענקית כמו זו שממליצה עליה ועדת שפירא – יידרש ממנו הרבה הרבה יותר.





