יש דברים שגורמים לי להרגיש מהופנטת. אני מסתכלת עליהם ונהיה לי שקט בראש והכול פתאום מתמלא בשלווה ואושר. כל מיני חפצים גורמים לי להרגיש את התחושות האלה. לפעמים זה נראה מוזר ואנשים לא מבינים מה כל כך מרתק בכריות קרצוף לכלים, בסלינקי או בבקבוק פלסטיק ריק.
כשאני מרגישה שהכול רועש לי מדי, זה מקום מפלט עבורי. כשאני מגיעה למקום חדש, רואים אותי נצמדת לחפץ ובוהה בו בפליאה. לאחרים זה נראה כמו חפץ משעמם שלא ראוי לתשומת לב בשום צורה. אבל, בשבילי זה פתח לעולם משלי. עולם של קסם, שבו הכול אפשרי, שבו חוקי הפיזיקה הופכים אקראיים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
זה ממלא אותי בהתרגשות גדולה, כאילו שאני רואה קסם. כשסיפרתי על זה למשלבת שלי, היא אמרה לי שזה מזכיר לה את איך שהיא מרגישה כשהיא מסתכלת על פרח או פרפר. אז אולי זה התיאור, שיעזור לכם להבין את ההרגשה המיוחדת הזו, שכל כך דרושה לי.
הרבה פעמים זה מרגיש לי שאנשים שופטים אותי כשאני בוהה בחפץ כזה או ודאי כשאני מניעה אותו בתנועה שחוזרת על עצמה. אני מניחה שנדמה להם שאני ילדותית או סתומה. אנשים לא מבינים למה אני עושה את זה. התגובה הזו גורמת לי לתחושות מבוכה ובושה.
אני מבינה שהתנהגות כזו עלולה להיראות אינפנטילית מהצד, אבל חשוב לי להסביר שהמוח שלי עובד אחרת מזה של אנשים "רגילים". שכל אחד מוצא יופי ומקלט בדרכו ושלמרות שזה נראה מוזר, זה לא אומר שזה בהכרח ילדותי או מטומטם או מעיד בהכרח על חולשת שכל או אופי או הבנה.
חשוב לי שתדעו איך זה מרגיש כשאתם בוהים מהצד, בתקווה שזה יגרום לכם להבין קצת יותר מה עובר עליי ושאולי תפעלו באופן אחר בפעם הבאה, ושתניחו לי לנפשי ברגעים האלה, תוך תגובה טבעית. פשוט תנו לי להתרגש או להירגע או למלא צרכים רגשיים בדרכי שלי. כמובן שזה לא רק אני, אלא רוב האוכלוסייה של חברותיי וחבריי האוטיסטים, כל אחד ואחת והפטישים, או איך שלא תקראו לזה, שלו/שלה. אני חושבת שגם לאנשים רגילים יש כאלה, רק שזה פחות בולט.
לעוד טורים של לי נווה גיא-רון – לחצו כאן
