אמא חושדת שהוא קמצן. למה? כי בדייט הראשון, הוא לא שילם עליי ולא השאיר טיפ. לי לא אכפת שלא משלמים עליי. חשוב לי להוכיח שאני אישה עצמאית. שלמרות שיש לי בורדרליין, ואני מקבלת חצי קצבת נכות, עדיין אני יכולה לשלם על פאקינג שוקו.
המלצרית בבית קפה לא ממש התייחסה אלינו. אז מה הוא עשה? לא השאיר טיפ.
אני: "אתה לא משאיר טיפ?".
הוא: "כן, זה הפאסיב-אגרסיב שלי על השירות שקיבלנו".
אמא שלי בתגובה: "כמה נוח שיש לו אידאולוגיה דווקא בכסף".
אני השארתי איזה 5 שקלים טיפ על השוקו. קמנו מהשולחן והתרחקנו. הסתכלתי אחורה ואני רואה איך המלצרית באה לפנות ולאסוף את הטיפ והתביישתי! לא נעים לי שהיא רואה כזה טיפ עולב.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
אבל כן אהבתי שהוא נאמן לעקרונות שלו. שהוא לא מתכופף בשביל מוסכמה חברתית. הוא אפילו קיבל נקודות שהוא יודע מה זה "פאסיב-אגרסיב". חבל שלא ידעתי שההתנהגות הלא ג'נטלמנית שלו זה קצה הקרחון.
פתאום התחלתי לשמוע משפטים כמו "לאסוף מישהי? מה, אני נהג מונית שלה?". תגידו, הוא לא אמור לרצות לאסוף אותה? זו לא צורת חיזור?
הוא: "מילא היא הייתה 10 מתוך 10, הייתי שולח לה מונית שתאסוף אותה".
כן כן, מה שקראתם. מסתבר שיש שיטת דירוג שנקראת SMV (Sexual Market Value) שדרכה מעריכים שווי שוק מיני לפי העדפה של גברים.
בדרך כלל ידרגו אישה לפי הגיל שלה ואיך שהיא נראית. ברור שלוקחים עוד דברים בחשבון, כמו איך האישה חושבת/מתנהגת, אבל תכל'ס? ככל שהיא נראית טוב יותר, הדירוג עולה. שיטה שטחית, אה?
אני: "שתדע, אני לא עונה לכל אחד שפונה אלי בפייסבוק, הוא צריך להיות ממש מיוחד כדי שהשיחה תימשך".
הוא: "רננה, את מדברת כמו 10/10, אבל את 2/10. את בת 41 (הוא מתכוון – לא צעירה), 100 קילו (שמנה), א-מינית (לא אספק אותו), נרקיסיסטית (חיה בסרט בלי מודעות עצמית) ועם הפרעת אישיות גבולית (לא יציבה רגשית)".
אני לא נעלבת. אני מסרבת להשלים עם הדירוג SMVשהוא נותן לי. אני מבססת את ההערכה העצמית שלי על כמה שאני אדם עם רמה אישית גבוהה, אשת שיחה, משכילה, זמרת וכתבת עצמאית, אדם טוב לב עם ערכים, כנה ואותנטית. אנשים קוראים אותי כי אני מעניינת, לא כי אני 100 קילו.
כאישה, המשקל שלי עולה ויורד כל הזמן בגלל ההורמונים, הכדורים הפסיכיאטרים, היריון. אוי ואבוי אם הערך שלי היה יורד לרצפה בכל פעם שאני משמינה. כי יש לי עוד דברים להביא לשולחן חוץ מהמשקל שלי. שומע? אני אמשיך להיות זקופה גם ב-200 קילו, וזה לא מתוך חוסר מודעות. להיפך, זה מתוך מודעות לכל המכלול שאני.
הוא: "רננה, את נרקיסיסטית שלא מודעת לעצמה. מחפשת גבר אלפא, למה שהוא ירצה אותך? רק על חוסר מודעות יורדות לך נקודות".
התעצבנתי ועקצתי אותו: "למה אין לך מזגן בבית? מאותה סיבה שלא שילמת עלי בדייט הראשון – אתה קמצן".
הוא: "מי קבע שאני צריך לשלם כל דייט ראשון? הבחורה הומלסית? יש מדינות שבהן הנשים נראות פי אלף יותר טוב מהארץ וגם משלמות על הגבר בדייט כי הן פמיניסטיות. אבל לא פמיניסטיות כמו חלק מהנשים בארץ, שנראות כמו בהמות משא ואוכלות על חשבון הגבר כאילו הן ב'אכול-כפי-יכולתך'".
איף, איזה גבר ממורמר על נשים. יודע מה? אני 2 מתוך 10? יאללה, זורמת. גם ל-2 יש זכות קיום. גם לי מותר שיהיו לי סטנדרטים גבוהים. למרות שאני לא תואמת את אידאל היופי והנעורים, למרות שאני לא בריאה בנפש. גם אני בן אדם ששורד בעולם הזה עם חלומות ורצונות וגם לי מותר להציב רף ולהיות בררנית, למרות שאתה מדרג אותי 2.
אני לא חייבת להזדהות עם הציון שלך. יש לי אוטונומיה מחשבתית, אני חושבת בשביל עצמי. אף אחד לא יצמצם אותי לתוך מספר ויצפה שאני אתנהג בהתאם למספר, שמעת?!
הכעיס אותי. ואתם? מה אתם חושבים? אסיים עם ציטוט: "לעולם אל תיתן לדעה של מישהו אחר להפוך למציאות שלך" (לס בראון).
