לאחרונה, יצא לי להכיר כמה אנשים מדהימים עם לב ענק. את רובם פגשתי במהלך הצילומים לתוכנית "ריאיון מיוחד", שבה אני משתתפת ב"קשת 12".
כאוטיסטית שאינה ורבלית, יצירת קשר היא אתגר משמעותי עבורי. אני מרגישה קשר וחיבור באופן עוצמתי ומרגישה אהבה באופן טוטאלי. הרבה פעמים גם חוויית הפרידה היא בהתאם, בין אם היא לזמן קצר או לתקופה ממושכת.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
בנוסף, קשה לאנשים ליצור איתי קשר ראשוני, כי הם אינם מורגלים לקשר שאינו מילולי. בדרך כלל, הם מורגלים לייצר תקשורת בדו שיח במנגינת קולם. לפעמים, כשהם מנסים ליצור איתי קשר, הם נראים קצת מבולבלים וחסרי אונים. כשאני מסתכלת ורואה את המבט האבוד בפניהם, הלב שלי הולם, אני מתמלאת בחום, הפה שלי מתייבש ואני מרגישה קיפאון ופחד. אני חוששת שהם לא יבינו אותי, שידברו "מעל הראש שלי", כאילו אני לא חלק, כאילו אני לא שם.
בימים הראשונים של צילומי התוכנית והמפגשים שקשורים אליה, החשש הזה היה אצלי בשיא. ראיתי סביבי המון אנשים שבמהרה יצרו קשר ושוחחו בהתרגשות רבה מאוד. רציתי להיות חלק, להרגיש שייכת, אבל נדרש לי זמן ארוך יותר.
לתקשר בכתיבה תומכת זה תהליך שדורש זמן. זמן להוציא כלי כתיבה, זמן לייצר קשר עם המשלבת, זמן לכתוב מילים, זמן שלרוב האנשים מרגיש לא טבעי ולתחושתי מוביל למבוכה, לחוסר סבלנות ולאיבוד עניין.
רוב חיי הרגשתי לא שייכת, מביטה מן החוץ, בודדה וחריגה. בתוכנית נתקלתי במצב מיוחד. לראשונה קיבלתי הזדמנות להישמע באופן פרונטלי בקצב שלי, למול קהל ומצלמה, ולהרגיש שווה וחלק אמיתי בקבוצה. זה אומנם קרה גם במערכת החינוך, בכיתות שלי, אבל לא הרגיש לי אותו דבר. אולי כי אני פחות רגילה לסביבה אוטיסטית ובכיתות שלי לא היו אוטיסטים חוץ ממני. ואולי כי התבגרתי.
אנשים פנו אליי בשמחה, פנו אליי בשאלות וגרמו לי להרגיש מקובלת ורצויה. החוויה הזו מילאה אותי אושר, הרגשתי שמתאמצים להבין אותי, שמתייחסים אליי בכבוד, שמעריכים את מה שיש לי לומר. זו חוויה ייחודית עבור אדם שרגיל שמסתכלים עליו כחסר דעת ואפילו לפעמים כטיפש. אני חושבת שזה חיזק את התוקף שאני נותנת לעצמי, את האמונה שאני ראויה להערכה, לחברות ולאהבה.
אני חושבת שאהבה טוטאלית, כמו זו שאני חשה כלפי אחרים, מציבה אתגרים. אני חושבת שיש לי יכולת טובה לקרוא אנשים. לכן, גם קל לי לאהוב מהר בזמן שלאחרים נחוץ יותר זמן. למרות הקושי ההתחלתי, אני חושבת שמי שבאמת מכיר אותי אוהב אותי בחזרה, וזו תחושה נפלאה להרגיש שאוהבים אותך. אם אני מצליחה להרגיש ככה, למרות כל המכשולים, איזה תירוץ יש למי מכם, שלא חש ככה, לוותר על האמונה שיצליח גם הוא להרגיש כך?
