
אחד הנושאים שמעסיקים אותי הרבה בזמן האחרון הוא הנושא החברתי. אני כבר בתחילת שנות השלושים לחיי ועדיין לא מרגישה שיש לי מעגל חברים מבוסס. למרות שיש לי חברים שמאוד יקרים לי, עדיין קיימים הרבה אתגרים שאני צריכה להתמודד מולם.
אולי זה נכון גם לחלק מהצעירים האחרים שבגילי, אבל אני חושבת שאני חשה בזה יותר כי המוח שלי אוטיסטי, מה שזה לא אומר, ואני גם לא מדברת ורבלית.
כשאני קובעת מפגש חברתי, אני מוגבלת במובנים מסוימים. למשל, השעות שבהן המשלבת נמצאת איתי הן כמעט השעות היחידות בהן אני יכולה ממש לתאם אישית, מאחר ואני לא יכולה לתקשר ללא כתיבה תומכת.
בקרב חבריי, הרבה עובדים או לומדים או אפילו עוסקים בפעילויות העשרה בשעות האלה וקשה להם לפנות זמן. בנוסף, קשה לי כשנפגשים בקבוצה כי דינמיקה קבוצתית מקשה לשלב אותי בשיח. שכן, אנשים פחות מורגלים לקצב שלי וקשה להם להמתין שאסיים לכתוב. לפעמים, הם עונים תוך כדי הכתיבה שלי או מתחילים שיחה אחרת בזמן שאני עדיין עונה.
אני יודעת שאנשים בדרך כלל לא עושים את זה מכוונה רעה, אלא כי זה משהו שהוא לא טבעי להם, ובכל זאת, קשה לי עם זה ולפעמים אני כועסת מאוד שאנשים נוהגים כך ומגיבה בהתאם בהבעת מחאה.
קשה לי לתקשר. זה לא בא לי בקלות כמו אצלכם. כשאתם מדברים סביבי זה מסיח את דעתי ואת דעת המשלבת שלי. אני יודעת שקשה לכם אולי להתנהל עם הכתיבה שלי, אבל זו הדרך המלאה והמדויקת היחידה שלי להביע את עצמי. נכון שלוקח לי יותר זמן "להגיד" מילים, אבל אני לא מכבירה בהן כדרככם, ובדרך כלל מדברת, כלומר מבחינתכם כותבת, ישירות ולעניין.
יש עוד אתגרים שמקשים עליי חברתית. למשל, הצפה חושית במקומות עמוסים ורועשים, שלפעמים גורמת לי לאבד את היכולת להתמקד. במקרים כאלה אני עשויה להגיב בחוסר תשומת לב או להתעצבן או ממש לברוח פיזית. זה מרגיש כאילו תוקף אותי משהו ואין לי דרך להגן על עצמי מפניו. חשוב לי לציין, שלמרות הקושי והאתגר, אני מאוד אוהבת מפגשים חברתיים, אוהבת לחבק ולהרגיש אהבה, ויש בי הרבה אהבה לתת ונכונות גדולה לקבל.
אנשים שקרובים אליי אומרים לפעמים שאני עושה אותם אנשים טובים יותר. שמעתי את זה כבר מההורים של בני כיתתי בבתי הספר והמון פעמים מאז. אני לא בטוחה שזה נכון.
לדעתי, אלה שאומרים זאת הם אנשים טובים בזכות עצמם, ובגלל זה אני אוהבת אותם ואולי גם מלמדת אותם דרך חדשה שהם לא הכירו – לדבר בלי מילים, בחיוך או במבט או בהתנהגות או בתנועה. בהתחלה זה בטח מוזר, אבל בסוף לומדים אולי שפה חדשה יחדיו.
אם יש משהו שהייתי רוצה מאוד, זה שנלמד כולנו להקשיב יותר וללמוד שפות חדשות, שפות נוספות של תקשורת, שמקרבות אותנו זה לזו. במיוחד בתקשורת עם אוטיסטים, אבל לא רק.





