התחלתי לצאת עם מישהו, מכירים 3 שבועות, זה מספיק בשביל הדיקטטורה של הזמן. מכירים ת'דיקטטורה?
מאז שזוג מתחיל לצאת, אז הופכים איזה שעון חול דמיוני והסטופר מתחיל לרוץ – מתי שוכבים?
אחרי 3 שבועות אני כבר אמורה "לשלם" בסקס. אחרת הוא "מסכן" ואני "לא נותנת מעצמי לקשר", נכון?
אבל תבינו, אני לא נורמטיבית. גדלתי בבית שאמא התחתנה בתולה, אז החינוך היה שאסור לשכב לפני הנישואים.
חוץ מזה, אני סוג של א-מינית. אני מוצפת חרדות. אפילו לרופא נשים אני לא נותנת לגעת בי למטה, כי אני חייבת שליטה.
ובנוסף לכל זה, אני לוקחת כדורים פסיכיאטריים שמורידים לי את החשק מיני.
אשכרה שילמתי על הפרחים
קבענו להיפגש בוולנטיינ'ס, אבל אז וולנטיינ'ס הגיע והרגשתי בהלה. ידעתי שניפגש בדירה שלי, ידעתי שנגיע למיטה. ואז מחשבות של R.O.C.D התחילו לי: "הוא בשבילי? אולי לא? אני באמת רוצה אותו?" נהיה לי לחץ בגוף והחלטתי לבטל.
הוא: "רננה, את לא מבטלת. את סתם מרגישה חרדה כמו תמיד. בסוף אנחנו יוצאים לאנשהו ואת נרגעת".
אני: "לא, אני לא רוצה להיפגש".
הוא: "די עם חרדות, כבר קניתי לך פרחים ושוקולד".
אני: "זה הקטע? אני מחזירה לך עכשיו את הכסף".
באותו הרגע העברתי לו 100 שקל. אשכרה שילמתי על הפרחים והשוקולד שלי.
חשבתי שעכשיו הוא ישחרר, אבל לא. הוא התעקש, כי אני באמת כל פעם עושה לו את זה, גם לפני דייט בחוץ. ככה זה ROCD.
נכנסנו למיטה והתנתקתי
יצאנו למסעדה, היה כיף (הפעם הוא שילם) ואז חזרנו לדירה.
נכנסנו למיטה. התלטפנו, היה נעים. הוא נישק אותי בצוואר וזה עושה לי את זה. יופי! יש לי עוררות כמו כולם!.
אבל אז הוא התפשט ועלה מעליי ופתאום ירד לי המסך. כבר לא הייתי בעניין. לא הצלחתי להתקדם בסולם העוררות, התנתקתי.
כן, הוא חתיך. אבל אני צריכה משיכה רגשית. אני צריכה להרגיש בטוחה. במקום זה, הייתי בחרדה. באמת שניסיתי להיות נורמלית, אבל הגוף שלי לא מכיר את שעון החול של טינדר, שאנחנו יוצאים "מספיק זמן" בשביל לשכב. הגוף פשוט ננעל.
למזלי, הבחור הבין והיה רגיש. אל תדאגו לו, הוא הצליח ליהנות בכל זאת.
בגדתי בעצמי
מסתבר שהגוף שלי הרבה יותר נאמן לאמת מאשר אני. הוא לא מכונה והוא לא יכול לבצע פקודה רק כי אני רוצה לרצות מישהו. כשהוא מתכווץ, הוא אומר "עצרי רננה, את לא באמת רוצה את זה עכשיו".
אני כועסת על עצמי כי ידעתי שאני לא מוכנה, שנכנעתי לקצב של החברה. מצד שני, אני כועסת שאני לא כמו כולן, שיש לי קצב וצרכים שונים. נמאס לי להיות שונה.
הגוף הגן עליי?
התייעצתי עם צ'אט AI והוא אומר שאני צריכה לתת קרדיט לגוף שלי שהגן עליי. זובי!. אני רוצה להיות כמו הבנות ששוכבות בדייט ראשון, ש-קל להן.
אני פאקינג בת 41 בלי הרבה ניסיון מיני וכל כניסה למיטה מחייבת בדיקות של מחלות מין ופחד מלהיכנס להיריון. נמאס לי.
זה נשמע יפה ומכובס "הגוף הגן עלייך", אבל זו לא פעם ראשונה שאני לא מצליחה!. זה קרה לי עם עוד שני גברים. מצד שני, כן הצלחתי פעמים בודדות. אז מה זה אומר? די, פליז, רק לא עוד טיפול שנכנס ל-TO DO LIST.
כל החיים שלי הם פרויקט שיקום גדול. כאילו אני לא מספיק מורכבת וצריכה לטפל בבורדרליין, באו.סי.די, בחרדות ובדיכאון, אז יאללה עכשיו גם טיפול מיני. תבינו, אני עייפה מלהרגיש מקולקלת.
מי שקורא אותי הרבה זמן אולי זוכר שכבר הלכתי לסקסולוגית והיא הציעה לשדך לי סרוגייט ב-50,000 שקל. ב-ס-ד-ר. בחתונה שלה כזה סכום.
אז מה עכשיו? מה הייתם עושים במקומי, חברים שלי?
