רוב המחקרים על אוטיזם מתמקדים אמנם בצעירים, אך כמה מחקרים מצביעים על כך שמבוגרים וקשישים עשויים להתמודד עם סיכונים גבוהים יותר – ואולי גם עם יתרונות. כך פורסם בשבוע שעבר בכתב העת Nature.
מספר האנשים האוטיסטים בגיל המבוגר מזנק. לפי מחקר שפורסם בשנה שעברה וניתח נתונים ביותר מ-200 מדינות, מספר האנשים האוטיסטים בני 70 ומעלה עלה מ-894,700 בשנת 1990 לכמעט 2.5 מיליון בשנת 2021. לפי ההערכות, מספר זה יוכפל ויגיע ל-5.1 מיליון עד שנת 2040.
חלק מהעלייה נובע פשוט מגידול באוכלוסיית העולם. אך גם המודעות לאוטיזם והסינון לאבחנה השתפרו. גורם חשוב נוסף הוא שינוי בקריטריוני האבחון לפני כעשור: בעבר אוטיזם אובחן בעיקר בילדות המוקדמת. העדכון אפשר אבחון גם בגיל מבוגר.
ואף על פי כן, החוקרים יודעים מעט מאוד על האופן שבו אוטיזם עשוי להשפיע על אנשים עם הזדקנותם. רק 0.4% מהמחקרים על אוטיזם מאז 2012 כללו אנשים אוטיסטים בגיל העמידה או בגיל המבוגר.
הסקר הגדול ביותר שהעריך את שכיחות האוטיזם בקרב מבוגרים באנגליה הציע כי עד 75% מהאנשים האוטיסטים בגילאי 20–49 ויותר מ-90% מאלה מעל גיל 50 אינם מאובחנים. המשמעות היא שמיליוני אנשים ברחבי העולם אינם מקבלים את התמיכה הדרושה להם. הדבר גם מקשה על חוקרים לגייס משתתפים מבוגרים למחקרים ולעקוב אחריהם לאורך זמן.
ניתוח של רשומות רפואיות של כמעט 5,000 מבוגרים אוטיסטים ו-46,850 מבוגרים ללא אוטיזם מעל גיל 65 מצא כי בקבוצת האוטיסטים היו שיעורים גבוהים יותר של הפרעות מצב רוח, אפילפסיה והפרעות במערכת העיכול. מבוגרים אוטיסטים, שכמעט 44% מהם סבלו גם ממוגבלות שכלית, היו גם בעלי סיכוי גבוה יותר לאבחנה של בעיות בריאותיות הקשורות לגיל, כגון אוסטאופורוזיס, מחלות לב, מחלת פרקינסון ודמנציה.
בסקר גדול יותר של כ-250,000 אנשים אוטיסטים ואנשים עם מוגבלות שכלית, או שניהם, דווח כי הסיכון לפתח תסמינים הקשורים למחלת פרקינסון היה גבוה פי שלושה לעומת האוכלוסייה הכללית. מחקרים גנטיים קודמים מצאו קשר בין אוטיזם למוטציות בגןPARK2 , הקשור לפרקינסון.
אך פירוש הממצאים מורכב. רבים מהאנשים האוטיסטים חווים אתגרי תנועה או הבדלים התפתחותיים בתנועה בהשוואה לאנשים ללא אוטיזם. קשה לקבוע אם תסמינים דמויי פרקינסון הם תוצאה של הזדקנות או שהיו קיימים מראש.
בנוסף, מבוגרים אוטיסטים "סביר יותר שקיבלו במהלך חייהם תרופות פסיכוטרופיות שונות" לעומת בני גילם הלא אוטיסטים. שימוש ארוך טווח בתרופות כאלה, כולל אנטי-פסיכוטיות ותרופות נגד פרכוסים, עלול להוביל לתופעות לוואי מצטברות, ובהן תסמינים דמויי פרקינסון, שעשויים להופיע רק בשלב מאוחר יותר בחיים. ובכל זאת, גם לאחר ניתוחים שהוציאו מהמדגם אנשים שנטלו תרופות כאלה, הסיכון לתסמינים דמויי פרקינסון נותר גבוה יותר.
דפוסים דומים דווחו גם לגבי מחלות נוירו-דגנרטיביות אחרות, כגון אלצהיימר ודמנציה. במחקר הגדול ביותר בתחום, שכלל נתונים מ-90 מיליון רשומות רפואיות ובהן 114,582 אנשים אוטיסטים, נמצא כי עד 35% מהמבוגרים האוטיסטים מעל גיל 64 אובחנו עם דמנציה, לעומת 10% בלבד באוכלוסייה הכללית.
חשוב לזכור שמחקרים המבוססים על רשומות רפואיות עשויים לכלול רק תת-קבוצה של אנשים אוטיסטים שהשתמשו בשירותי מערכת הבריאות או שיש להם אבחנה רשמית – דהיינו אינה מהווה מדגם מייצג.
בתוך המוח המזדקן
מחקרים אחרים מציירים תמונה חיובית יותר. מחקרי הדמיית מוח מצאו כי ברשתות עצביות מסוימות נראו פחות שינויים הקשורים לגיל אצל מבוגרים אוטיסטים לעומת אנשים ללא אוטיזם. "אם היה הבדל בתחילת החיים, הוא נשאר גם בהמשך, אך הפער לא הלך וגדל עם הגיל", הסבירה הילדה גירץ מאוניברסיטת אמסטרדם.
הממצא הוביל להשערה שאולי אוטיזם אף מגן מפני חלק מההידרדרות הקוגניטיבית המתרחשת עם הגיל. "למבוגרים אוטיסטים יש מנגנוני פיצוי מרשימים במיוחד", אמרה בלייר בריידן מאוניברסיטת אריזונה סטייט.
לעומת זאת, מחקרים אחרים לא מצאו הבדל בקצב הירידה בזיכרון בין אנשים עם מאפיינים אוטיסטיים לבין אנשים ללא אוטיזם. החוקרים מדגישים כי יש צורך במחקרים נוספים ובמדגמים גדולים יותר.
האוטיזם הוא הטרוגני מאוד והגיוון הרב בין אנשים עשוי לטשטש הבדלים. "יש כל כך הרבה שונות באוטיזם מלכתחילה, וכשמוסיפים את ההזדקנות – השונות רק גדלה, כי כל אדם עבר חיים שלמים של חוויות ייחודיות", אמרה רות קרפר מאוניברסיטת סן דייגו סטייט.
