השבעת הממשלה נדחתה ברגע האחרון, בעקבות מחאת האגף הליכודי, ובכל זאת, אם לא יהיו שינויים בלתי צפויים, נראה שביום ראשון זה יקרה. אז מזל טוב לממשלה החדשה? תלוי למי. לא אם אתה רואה את ההשבעה מכיסא הגלגלים, עם תרגום לשפת הסימנים, או שאתה רק שומע אותה.
הממשלה ה-35 בתולדות מדינת ישראל היא הגדולה בתולדות המדינה. כבר יש מקום סביב השולחן לשרים מעדות שונות, ממגדרים שונים, גם לנציגים של קבוצות מיעוט (אמנם לא של ערבים ישראלים), אבל כשהדלת תיפתח לישיבת ממשלה, לא ייכנס פנימה אף אדם על כיסא גלגלים, לא כבד ראייה או שמיעה, גם לא אוטיסט. הם אולי יישבו באופוזיציה, אבל לא בקואליציה.
מדוע אני מתעקש על נקודה זו? יש מי שיאמר: גם מי שאין לו מוגבלות ייצג אתכם היטב.
ובכן, התקופה האחרונה, שבה התפרסמו תקנות וצווי חירום בקצב של יריות רובה במטווח, הוכיחה שיש הבדל גדול – ענק! – בין מי שיש לו אהדה לאנשים עם מוגבלות, הזדהות של חסד ורחמים, לבין מי שחש אותה על עורו. ידם של ראש הממשלה והשרים התרוממה שוב ושוב לגזור גזירות שהציבור שלי לא יכול לעמוד בהן. גזירות שבגללן חלק לא מבוטל מהאוטיסטים ומתמודדי הנפש נמצאים עד עכשיו בסגר הרמטי יותר או פחות, מנותקים מבני משפחתם.
כשאתה רואה אדם עם מוגבלות “מבחוץ”, אתה אף פעם לא תדע מהו ומיהו, כי בסוף היום הוא נשאר עם קשייו ואתה תלך הביתה. אתה לא המשה שיוציא אותו ממצרים, לארץ זבת זכויות ונגישות. לפעמים אתה עלול להפוך לאחד מנוגשיו.
אני מאמין שאדם שיש לו מוגבלות לא היה מעולל את זה לאחיו לגורל. בשביל שום קואליציה שבעולם.
איל שחל, אוטיסט בן 18.5, הוא סטודנט למשפט ציבורי באוניברסיטה הפתוחה
