לוחם לשעבר בגדוד 890 של הצנחנים, שנפצע מירי צלף בבינת ג’בל במהלך מלחמת לבנון השנייה והוכר כנכה צה”ל (50%), היה מופתע מאוד כאשר קיבל ביולי 2020 מכתב מאגף השיקום במשרד הביטחון. במכתב נטען כי לאגף הגיע מידע ולפיו הלוחם מתגורר בחו”ל מאז שנת 2013, אך לא דיווח על כך למשרד הביטחון, כפי שמתחייב מההוראות. “לאור האמור”, נכתב, “ניתנו לך הטבות שאינן מגיעות לך, שולמו לך תשלומים ביתר, ונוצר חוב בסך של כ-43 אלף שקל”.
הלוחם, שאמנם מתגורר בחו”ל כבר לא מעט שנים, היה המום מהתביעה להחזר הכספי, מכיוון שלדבריו מדי שנה הקפיד להגיש “הצהרת חיים”, בהתאם לדרישות האגף, ובתוכה דיווח בין השאר על המגורים בחוץ לארץ. בצר לו, הוא פנה לעורכת הדין סיגל יער, והיא פנתה לאגף השיקום וביקשה לבטל את דרישת החוב.
בפנייתה התרעמה עורכת הדין על טענת אי הדיווח על מגורים בחו”ל, ולגופה של הכוונה להפסיק את תשלומי ההטבות, טענה כי בהוראות האגף מפורטות ההטבות שתשולמנה למי שמתגורר בחו”ל, ובכלל זה מענק חימום וביטוח רכב, כפי שבאמת קיבל הלוחם. בהתייחס למענק לציוד ביתי, שאף לגביו נטען כי שולם ביתר, הפנתה עו”ד יער לסעיף נוסף המקנה זכאות למענק שנתי לציוד ביתי לנכה שדרגת נכותו 20% ומעלה, ללא צורך בפניית הנכה. לפיכך, טענה עורכת הדין כי “לא נהיר לי מקור האפליה בין אנשים שמתגוררים בארץ לבין אנשים שמתגוררים בחו”ל”.
למרות הנימוקים הרציניים, באוקטובר 2020 שלח אגף השיקום מכתב תשובה, ובו כתב כי “בקרוב צפויה להתכנס ועדת תשלומי יתר לצורך המלצה על אופן פריסת החוב כאמור”. או במילים אחרות, משרד הביטחון עומד על דעתו שללוחם לשעבר שולמו הטבות ביתר.
עוד באותו חודש פנתה עו”ד יער פעם נוספת לאגף השיקום, והתלוננה על כך שבתשובתו נרשמה התעלמות מוחלטת מהטענה שהלוחם דיווח מדי שנה בהצהרת החיים על מגוריו בחו”ל. עורכת הדין גם הביעה התנגדות לכינוס הוועדה, “שתדון בפריסת חוב שכלל לא הוכח על ידכם”.
גם מכתב זה זכה להתעלמות, ובחודש נובמבר קיבל הלוחם הודעה מהאגף, ולפיה בסוף אותו חודש תכונס ועדה לתשלומי יתר “לקביעת פריסת תשלום חובך למשרד הביטחון”. עו”ד יער שוב פנתה לאגף והביעה התנגדות לכינוס הוועדה, תוך שציינה כי עצם קיום החוב נמצא במחלוקת. גם פנייה זו נפלה על אוזניים ערלות, ומכאן ואילך נרשמה חלופת מכתבים ארוכה ומתישה בין הצדדים.
בחודש דצמבר כתב היועץ המשפטי של משרד הביטחון כי הוא מסמיך את קצין התגמולים “לגבות כספים ששולמו לנכה למעלה מהתגמול המגיע לו”. בתגובה לכך, הגיש הלוחם בסוף ינואר 2021 עתירה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד אגף השיקום ומשרד הביטחון.
באפריל 2021 הוגשה תגובת משרד הביטחון לעתירה, והיא הייתה מפתיעה: בניגוד לעמדה שבה החזיק במשך תשעה חודשים, הודיע אגף השיקום כי בחן בשנית את עמדתו, ולאחר שקילת הדברים העותר יהיה זכאי להטבות המדוברות (החזר ביטוח רכב, מענק לציוד ביתי ודמי חימום), ההטבות ישולמו מהיום שהופסקו, ומן הסתם גם דרישת החוב מבוטלת.
“משרד הביטחון יישא בהוצאות משפט בסך 12 אלף שקל”
מכיוון שכך, העתירה הפכה מיותרת, ומשרד הביטחון ביקש מבית המשפט להורות על מחיקתה ללא צו להוצאות (הכוונה לשכר טרחת עורכת הדין). בתגובה טען הלוחם כי הבקשה למחוק את העתירה מצד משרד הביטחון נועדה להצדיק אי פסיקת הוצאות. לדבריו, הוא ניסה לשטוח את טענותיו בפני המשרד, שלא שעה כלל לדבריו, התעלם מהם והזמין אותו לשטוח את טענותיו רק לגבי אופן חלוקת תשלומי היתר הנטענים, ולכן הוא נאלץ לפנות לבית המשפט ולשאת בתשלום ההליך המיותר.
אחרי ששמעה את הצדדים קבעה השופטת כי העתירה אמנם תימחק, אך משרד הביטחון יישא בהוצאות המשפט של הלוחם בסכום של 12 אלף שקל. “כעולה מההשתלשלות שתוארה לעיל, המגובה במסמכים, אין ולא הייתה מחלוקת עובדתית שהעותר מתגורר בחו”ל”, כתבה בהחלטתה. “העותר גם לא ניסה להסתיר מהמשיב עובדה זו, ולטענתו, שלא נסתרה, פעל בהתאם לאמור בהוראה הקובעת כי ‘חלה חובה על הזכאי להגיש הצהרת חיים אחת לשנה’.
“בנסיבות אלה”, המשיכה השופטת, “היה מקום שבכך יסתיים העניין, וההטבות, ככל שתשלומן הופסק, יושבו לעותר לעבר ולעתיד, מיד עם קבלת מכתבה של באת כוח העותר. לא היה בסיס לטענה כי בוצעו תשלומי יתר, ובוודאי שלא היה מקום להפנות את העניין לוועדה לצורך דיון בפריסת ‘החוב’, שעצם קיומו מוכחש”.
“חוסר תשומת לב, וחוסר רגישות ולו מינימלית”
בסוף פסק הדין ביקשה השופטת להעביר מסר ערכי לאגף השיקום ולמשרד הביטחון, תוך שהיא מבקרת אותם בחריפות. וכך היא כתבה: “לאחרונה נשמעות טענות רבות כנגד התנהלות המשיב אל נכי צה”ל הנזקקים לו ופונים אליו לצורך מימוש זכויותיהם, שהושגו במקרים רבים בגופם (העותר לוחם ביחידה 890 נפצע כתוצאה מפגיעת צלף בבינת ג’בל במהלך מלחמת לבנון השנייה, והוא הוכר כנכה בשעור של 50%). זוהי דוגמה קטנה, אחת מיני רבות, שעל אף שאינה נוגעת לחיי אדם אלא ‘רק’ לרווחתו, היא מצביעה על חוסר תשומת לב, וחוסר רגישות ולו מינימלית לה זכאי כל פונה הנזקק לרשות מטפלת בכלל, ונכה צה”ל הפונה למשרד הביטחון על אחת כמה וכמה. ויודגש, העותר פנה למשרד הביטחון באמצעות עורכת דין שידעה לעמוד על זכויותיו. נקל לתאר מה היה עולה בגורלו של העותר לו לא היה מיוצג. בנסיבות אלה לא יכול להיות ספק שהעותר זכאי להוצאות המשפט בהן נשא ובשכר טרחת עורך דינו”.
יש לציין כי זו אינה הפעם הראשונה שהשופטת זהבה בוסתן בוחרת להתייצב לצד נכי צה”ל ולמתוח ביקורת נוקבת על משרד הביטחון ואגף השיקום. במהלך 2020 פסקה השופטת כי אגף השיקום יממן טיפול לאורך כל שעות היום עבור הלום קרב ממלחמת יום כיפור, תוך שביקרה את המערכת במילים הבאות: “אסור שרגישות ונפש חפצה יהיו רק מלים”.
