אדם בשנות השישים לחייו, הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, יקבל סיוע של שש שעות ביום ממלווה צמוד, וזאת בניגוד לעמדת אגף השיקום במשרד הביטחון – כך קבעה החודש השופטת זהבה בוסתן מבית המשפט המחוזי בלוד, שדנה בעתירתו. בוסתן גם מתחה ביקורת חריפה על התנהלות אגף השיקום וכינתה אותה “חסרת רגישות”.
העותר, פדוי שבי מהמלחמה, מוכר החל משנת 1973 כנכה צה”ל בדרגת נכות של 50% נפשית לצמיתות בגין פוסט טראומה. אחת ההטבות המגיעות לו, באישור רופא מחוזי, היא ליווי של מלווה צמוד, שאחראי לסייע לו בפעולות יומיומיות, בהן לבוש, רחצה, היגיינה, קניות ועוד. במקרה שלו את הסיוע הוא מקבל בתשלום כספי, כשאת הליווי בפועל מבצעת אשתו.
עניינו של העותר נדון מספר שנים באגף השיקום, ובסוף 2019 הוא הגיע לפתחו של הרופא המוסמך הראשי. הרופא הראשי קבע בהחלטתו כי הוא אינו מקבל את המלצת הרופא שבחן את המקרה וכי “אינו מוצא צורך אובייקטיבי לליווי בכל שעות היממה”. עם זאת, הוא קיבל את העובדה שהעותר זקוק לסיוע תפקודי, ולפיכך אישר את המשך הליווי ל-3 שנים נוספות בהיקף של 4 שעות יומיות, כפי שהיה בעבר.
בעקבות ההחלטה הגיש העותר עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי לוד. בעתירה טען כי בשנה האחרונה חלה הידרדרות במצבו, והרופאה המטפלת בו, שמכירה את בעיותיו ומגבלותיו, המליצה להגדיל את שעות הליווי שלו. למרות זאת, צוות רב מקצועי של אגף השיקום לא רק שלא המליץ על הגדלת שעות הליווי, אלא אף סבר כי לא מגיעות לעותר שעות ליווי כלל.
אגף השיקום טען כי החלטת הרופא הראשי סבירה וראויה, ואינה מצדיקה התערבות מצד בית המשפט. לדבריו, הרופא הראשי לא מצא עדות להחמרה במצבו של העותר, ולכן ואישר לו שעות ליווי כפי שהיו לו בעבר.
העותר התעקש ששעות הליווי הקיימות אינן מספיקות. לטענתו, הוא זקוק לעזרה במשך היום בקניות בסופר, בהליכה לטיפולים רפואיים, ובנוסף יש צורך להזכיר לו לעשות דברים, הוא אינו ישן בלילות וסובל מסיוטים.
השופטת זהבה בוסתן קבעה כי החלטת הרופא הראשי אינה עומדת במבחן הסבירות. בוסתן העלתה תמיהה כיצד הצוות הרב מקצועי המליץ להפסיק כליל את שעות הליווי לעותר, בזמן שהמידע שעמד בפניו הצביע על החמרה במצבו. לדבריה, גם באגף השיקום עצמו הכירו בכך, ועל כן הדבר תמוה בעיניה.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
לגבי תפקודו של העותר, קבעה השופטת כי הוא אמנם מסוגל לבצע את החלק הפיזי של הפעולות התפקודיות בעצמו, אך הוא זקוק למלווה שיהיה לצידו ויזכיר לו את הצורך לבצע את אותן פעולות, או להנגיש לו אותן. “מדובר בפעולות פשוטות ויומיומיות שאדם בריא עושה אותן באופן אוטומטי כשגרה, בלי להשקיע לצורך ביצוען מחשבה מיוחדת”, היא כתבה. “כך הדבר ביחס להיגיינה אישית, לבחירת בגדים, נטילת תרופות, הליכה לבנק ולסופר. פעולות אלה נעשות במשך היום כולו, חלקן הגדול טיפין טיפין (דקה פה, דקה שם). מכאן ברורה המלצתו של הרופא המטפל ד”ר רובניץ אודות הצורך בליווי במשך כל שעות היום”.
אף על פי כן, ממשיכה השופטת, “הרופא הראשי דחה את המלצת הרופא המטפל שהמליץ על שעות ליווי במשך כל היום. כפי שהבהרתי, מדובר בפעולות הנעשות לאורך כל היום כולו, כל יום, ורק משום שאשתו של העותר מבצעת מטלות אלה ניתן לצרף את הדקות הבודדות שלוקחת כל אחת מהפעולות הללו למקבץ של שעות”.
לדבריה, “בנסיבות אלה אני סבורה כי מהתיעוד שהוצג לגורמים המטפלים עולה כי העזרה לה זקוק העותר היא עזרה בשעות ליווי, כי מצבו הוחמר לאחרונה, ולכן יש לאשר, לאור ההידרדרות במצבו בשנה-שנתיים האחרונות, הגדלה של שעתיים בשעות הליווי ולהעמידן על 6 שעות ליווי”.
החלק המעניין ביותר בפסק הדין נוגע לסוגייה הערכית. וכך כותבת השופטת בוסתן: “לסיכום אני מבקשת להעיר על התנהלות גורמי הטיפול במקרה המדובר. רבות נכתב על הצורך ברגישות הרבה בטיפול בנכי צה”ל ועל הנפש החפצה בה יש לדון בתביעותיהם. ההטבות הכספיות הניתנות להם אינן ‘פיצוי’, אפילו לא במעט, על הפגיעות שהם נושאים על גופם ובנפשם. הטבות אלה נועדו ‘רק’ כדי לאפשר להם לחיות בכבוד ולהקל ולו במעט על הסבל אותו הם נושאים לאורך חייהם מאז הפגיעה, כל אחד על פי שיעור נכותו. אסור שהמילים ‘רגישות’ ו’נפש חפצה’ יישארו מילים בלבד ולא יהיה להן ‘כיסוי’ מעשי.
“במקרה הנוכחי” היא ממשיכה, “איש לא הטיל ספק במצבו הנפשי של העותר, איתו הוא מתמודד מאז היותו חייל בשרות סדיר בן 19, הזקוק לעזרה בפעולות החיים הפשוטות היומיומיות. גם אם אינו זקוק לעזרה פיזית בעשיית הפעולות, אלא בצורך להזכיר לו לבצע אותן ולדרבן אותו לעשותן. בקשתו להגדלת שעות ליווי טופלה על ידי הצוות הרב מקצועי ועל ידי הרופא המרחבי המוסמך בחוסר תשומת לב וחוסר רגישות. ההחלטה הבלתי סבירה שהתקבלה על ידם לא רק שחייבה את העותר להגיש ערעור על החלטתם, אלא גם גרמה לכך שתשלום שעות הליווי הופסק מתום תקופת הזכאות הקודמת ועד להחלטתו של הרופא הראשי המוסמך, בה אושר לו להמשיך ולקבל שעות ליווי, שרק לאחריה הושלם התשלום בדיעבד. עובדה זו גרמה ללחץ על העותר (שלו קושי רב להתמודד עם מצבי לחץ). הדבר בא לידי ביטוי בדבריו בדיון לפניי”.
לאור כל זאת פסקה השופטת בוסתן כי החלטת הרופא הראשי תשונה, ויינתנו לעותר 6 שעות ליווי ביום לתקופה של 3 שנים. בנוסף, חויב משרד הביטחון לשלם לעותר הוצאות משפט.
עוד בנושא:
