מאת הרב רפי פוירשטיין
חוק השילוב שהייתי ממנסחיו היווה בשורה רעננה על רקע "העובש" שאפף את מערכת החינוך לדורותיה ביחסה המתנכר אל האדם עם הצרכים המיוחדים. דא עקא, אני מודה, החוק אולי השיג יעד תודעתי אבל לא יעד מעשי.
צריך להבין שהשילוב של היום מבוסס על שיח הזכויות, כפי שנוסח באמנת סלמנקה (1994), שקבעה שילד עם צרכים מיוחדים הוא שווה זכויות לכל ילד אחר. הבעיה הגדולה היא ששילוב המבוסס על זכות מוביל לשילוב "גיאוגרפי". כאילו די למקם את הילד עם הצרכים המיוחדים בכיתה נורמטיבית עם בני גילו, ולהניח שהוא גם יוכל ללמוד איתם.
מה לעשות, הוא איטי יותר. פעמים רבות חשיבתו המופשטת מאתגרת יותר, יכולת הקשב שלו נמוכה יותר. הוא בעצם נדרש לרדוף עם אופניים אחרי רכבת דוהרת.
ואז יושב לו הילד המשולב בכיתה במעין "פעמון זכוכית". הסייעת שלו, המשתכרת שכר מינימום והנעדרת פעמים רבות כל השכלה פדגוגית, אמורה להיות המורה הפרטית שלו בתוך כיתה שלומדת חומר אחר בקצב אחר. הילד המשולב ב"פעמון הזכוכית" לא יענה על שאלות המורה, לא יעתיק מהלוח, לא יקרא מהמחברת – מהסיבה הפשוטה שהוא רק יושב בכיתה אך לא לומד עם הילדים.
בכיתה ה' לערך, כשהפער הופך להיות גדול מדי, הוא נפלט וחוזר בדרך כלל אל החינוך המיוחד. זו אולי "הכלה" כפי שאוהבים לקרוא לה היום במשרד החינוך, אבל זה בוודאי לא שילוב. לשילוב אמיתי ישנם שלושה תנאים:
1. להכין את הילד לקראת השילוב. הרגלי למידה, מיומנויות חשיבה, מיומנויות יסוד. הילד צריך להיכנס לכיתה א' כשהוא בשל. הילד לא רק צריך טיפולים פרא רפואיים. הוא זקוק להקניה שיטתית של מיומנויות למידה. הוא זקוק להוראה מטרימה, ולמורה שיידע לשאול אותו 2 שאלות בכל שיעור, ולהמתין עד שהוא ייתן לו תשובה.
2. להכשיר את הסייעות (אין פרופסיה כזו), את המורות המשלבות, היועצות ואף את המנהלים. שילוב זו תורה שלמה שיש ללמוד אותה.
3. להאט את הקצב. המערכת, בצדק, לא אוהבת "להשאיר כיתה". זה היה פעם. אבל הילד עם הצרכים המיוחדים, שהוא איטי יותר, צריך זמן. הוא צריך לחזור ולשמוע את השיעור בתורה ובהיסטוריה. הוא צריך מרווח לימודי וחזרתיות כדי לצרוב בתוכו לא רק את הידע, אלא גם את אסטרטגיות הלמידה ההכרחיות. הוא גם צריך "לקנות זמן" חברתי. הוא מתבגר לאט יותר מחבריו, והוא עשוי להישאר קצת ילדותי בשעה שהם הופכים למתבגרים. הרבה יותר נחמד להישאר עם אותם חברים, אבל מניסיוננו רב השנים הילדים המשולבים הופכים להיות בודדים יותר עם ההתבגרות.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
אני מאמין כי זו לא רק זכותו של הילד להשתלב, אלא שהוא גם מסוגל להשתלב. שילוב לימודי וחברתי. אני מאמין שיש לו פוטנציאל שכלי. אלא שכדי לממש את הפוטנציאל שלו, נדרשים תנאים. ואת זה אנחנו רחוקים מלספק לו. טוב עשתה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון שהורתה להקפיא את התיקון לחוק החינוך המיוחד ולהפוך את האבנים מחדש על מנת לייצר שילוב של ממש.
הרב ד"ר רפי פוירשטיין עומד בראש מכון פוירשטיין, המיישם את שיטת פוירשטיין למימוש הפוטנציאל האנושי בתחומי החינוך, השיקום והטיפול. למכון יותר מ־80 סניפים בכ־40 ארצות, ומדי שנה מוסמכים בשיטה זו כ־4,000 אנשי מקצוע ברחבי העולם
עוד בנושא:
הודאה בכישלון של משרד החינוך? השרה החדשה פותחת בדיונים לתיקון חוק החינוך המיוחד
