בדרך לצדק היסטורי? שר הביטחון בני גנץ ומנכ”ל משרד הביטחון אמיר אשל החליטו למנות צוות מקצועי להרחבת ההכרה בחיילי צה”ל שחלו לאחר שצללו בנחל הקישון.
בראש צוות הפעולה יעמוד תא”ל (מיל’) רן בשביץ, לשעבר ראש להק ציוד בחיל האוויר. הצוות, שהוקם בתיאום עם ארגון נכי צה”ל כחלק מיישום רפורמת “נפש אחת”, יגבש בתוך חודש המלצות להרחבת מדיניות ההכרה בחיילים שצללו במי הנחל המזוהמים, כחלק מפעילותם הצבאית.
עבודת הצוות תתבסס על דוחות של ועדות שעסקו בנושא בעבר – ועדות שמגר, שני וכהן – ויבחן את ההשפעות המצרפיות האפשריות של שילוב החומרים שנמצאו במי ובבוצת נחל הקישון בזמן קיום הצלילות הצבאיות.
במהלך הבדיקה ייבחנו גישות שונות למדיניות ההכרה בצוללים, תוך הסתייעות במודלים שגיבשה המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארה”ב (VA) להכרה בחיילים שחלו במהלך השירות בנסיבות חשיפה ייחודיות ובמקומות שירות ספציפיים ברחבי העולם.
פרשת הקישון היא שם כולל להזרמת שפכים של מפעלי התעשייה והיישובים באגן ההיקוות של נחל הקישון במחצית השנייה של המאה ה-20. מצבו של הנחל הידרדר במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20. ניסיונות ניקוי הנחל לא הועילו, ובמאי 2000 הפרשה התפוצצה עם פרסום תחקיר של צדוק יחזקאלי וענת טלשיר ב”ידיעות אחרונות” תחת הכותרת “צלילה ממארת”. הכתבה סקרה את הנזקים הבריאותיים, ביניהם סרטן, שהתגלו בלוחמי שייטת 13, אשר ייחסו את מחלתם לצלילה במי הנמל והנחל שזוהמו. לאחר מכן, גם דייגים שדגו במי הנחל התלוננו על מחלות שנגרמו להם, לטענתם, בגלל הנחל המזוהם.
כתוצאה מחשיפת הפרשה, הוקמה ועדת חקירה בראשות השופט בדימוס מאיר שמגר שחקרה את הסוגייה. הוועדה המליצה לפצות את החיילים שחלו בזמן שירותם הצבאי, אם כי לא קבעה קשר חד משמעי בין הצלילות לתחלואת החיילים. משרד הביטחון אימץ את מסקנות הוועדה. בהמשך, קבוצת חיילים נוספת ששירתה בסביבת הנחל ודייגים שהתפרנסו ממנו תבעו פיצויים על הנזקים שנגרמו להם לדבריהם. תביעותיהם נדחו בסופו של דבר פה אחד, על ידי בית המשפט העליון בספטמבר 2015.
