מחקר חדש ומסקרן שנעשה על עכברים זיהה חלון זמן קריטי, מעט אחרי הלידה, שבו התערבות תרופתית עשויה למנוע התפתחות של תסמיני אוטיזם. המחקר, שנערך על ידי חוקרים במרכז הרפואי של אוניברסיטת טקסס דרום-מערב, פורסם לאחרונה בכתב העת הידוע Journal of Neuroscience.
טיימינג, זה כבר דבר ידוע, חשוב ביותר בהקשר של טיפול באוטיזם. מחקרים רבים מלמדים שהתערבות (טיפולית) מוקדמת אצל ילדים שאובחנו עם התסמונת תורמת מאוד להתפתחותם. עכשיו לוקחים את זה החוקרים צעד קדימה ומסמנים, בשלב הזה רק בנוגע לעכברים, מועד קריטי נוסף להתערבות, שעשוי לדבריהם לסייע מאוד לטיפול.
איך עבד המחקר? החוקרים לקחו עכברים עם מוטציה (נקראים עכברי TSC1) בני שבוע שמראים תכונות דמויות אוטיזם, כמו התנהגויות חוזרות ונשנות ושינויים בעניין חברתי, והזריקו להם תרופה בשם “רפמיצין” שלוש פעמים בשבוע במהלך תקופות טיפול של ארבעה או שמונה שבועות. ארבעה שבועות לאחר הפסקת הטיפול העכברים עברו סדרה של בדיקות התנהגותיות.
עכברי TSC1 שלא טופלו בתרופה הקדישו תשומת לב מועטה לעכבר לא מוכר – מה שהצביע על עניין חברתי מופחת. לעומתם, לעכברי TSC1 שטופלו ב”רפמיצין” הייתה התנהגות חברתית דומה לזו של עכברי בר, בין אם הם קיבלו את התרופה במשך ארבעה או שמונה שבועות. טיפול בשתי תקופות הזמן גם מנע מקשיים מוטוריים להתפתח. עם זאת, התרופה לא שיפרה את נושא ההתנהגויות הנוקשות והחזרתיות.
תרופת ה”רפמיצין” פועלת למעשה על המוח הקטן. לדברי החוקרים, היא מעכבת איתות מוחי בשם mTOR, שאחראי בדרך כלל על ויסות וחילוף חומרים, צמיחה, חלוקה והישרדות של תאים, אך אצל אנשים ובעלי חיים עם TS, הפרעה נוירו התפתחותית הקשורה לאוטיזם, הוא עשוי להיות פעיל יתר על המידה. הפעילות המוגברת הזו, מעריכים החוקרים, בחלון הזמן המדובר, אחראית לפגיעה בכישורים החברתיים והמוטוריים של העכברים. התרופה, הם אומרים, אמורה לבלום את האיתות המוגבר והמזיק.
בהמשך שבו החוקרים ובדקו את התנהגות העכברים שקיבלו את התרופה. “ההורדה שלה איפשרה לא-נורמליות של הגן להרים את ראשה, אבל זה לא מספיק כדי שהעכברים האלה יפתחו תכונות דמויות אוטיזם”, מבהיר החוקר הראשי פיטר צאי, עוזר פרופ’ לנוירולוגיה באוניברסיטת טקסס דרום-מערב, “זה מצביע על כך שלגן אין עוד תפקיד קריטי עבור הפונקציות הללו”.
המשמעות היא שעכברי ה-TSC1 אינם זקוקים עוד לתרופה מעבר לכמה שבועות של טיפול. אם אותו מנגנון יתקיים גם בבני אדם, מעריכים החוקרים, יהיה מדובר בפריצת דרך משמעותית.
נכון להיום “רפמיצין” מאושרת כתרופה לדיכוי חיסוניות אצל מושתלים, במטרה למנוע מגופם לדחות את השתל. בנוסף, היא נמצאת בניסויים קליניים בתינוקות עם אותה הפרעה נוירו התפתחותית בשם TS.
“במחקר הזה אנחנו מצביעים על התקופות הקריטיות שבמהלכן מתפתחות התנהגויות רלוונטיות לאוטיזם, ונראה שיש תקופות שונות בהתאם להתנהגות ספציפית”, מסביר צאי, “הדבר הזה מהווה בסיס למחקר ביולוגי נוסף ואסטרטגיות טיפול פוטנציאליות”.
ומה עם תופעות לוואי? לדבריו, “כמו בכל התרופות, גם תרופות המכוונות למסלול mTOR אינן חפות מכך. לכן, אם אפשר להגדיר את חלונות הזמן הקריטיים לטיפול, תוך הגבלת תזמון הטיפולים לאותן תקופות קריטיות, זה ימזער את תופעות הלוואי הפוטנציאליות של התרופה”.
סמואל וואנג, פרופ’ לביולוגיה מולקולרית מאוניברסיטת פרינסטון, שלא היה מעורב במחקר החדש, אמר: “התוצאות שלו מהדהדות ממצאים לפיהם שיבוש פעילות במוח הקטן בעכברים צעירים, אך לא בוגרים, עלול להוביל להתנהגויות חברתיות דמויות אוטיזם. המושג של תקופה קריטית לפיתוח התנהגות חברתית הוא מעניין”.
צאי אומר כי בשלב הבא הוא מקווה לחקור כיצד נבדלים המעגלים המוחיים המעורבים בהתנהגויות חברתיות וחוזרות, ולבחון את המנגנונים העומדים בבסיס סגירת תקופות ההתפתחות הקריטיות של המעגלים.
עוד מחקרים על אוטיזם:
המספרים נחשפים: כמה ילדים עם אוטיזם יש באמת בישראל
מחקר חדש: האם יש קשר בין עישון של אמהות לאוטיזם בילדים
