ביטוח לאומי: עקרת בית? את לא זכאית לקצבה בגלל תאונה

קרב איתנים התנהל בין נציגי הביטוח הלאומי לבין אישה המכונה פלונית. קרב שהוכרע לטובתה בשתי מערכות רצופות.

הערכאה האחרונה, ערעור בבית הדין הארצי לעבודה, בראשות נשיאת בית הדין השופטת ורדה וירט-ליבנה, הסתיימה בנוק אאוט ברור: ביטוח לאומי לא יכול לבטל את זכאותה של אישה לקצבת נכות, אם הפציעה שלה קרתה בזמן שהיא זכאית לקצבה. אי אפשר לחתוך היסטוריה של אדם לשניים ולבחור את החלק שנוח לך, כשהנכות היא למעשה הדבק שמחבר ביניהם.

העבר שנמחק

לפלונית ולביטוח לאומי יש היכרות רבת-שנים מבחינה משפטית. היא נפצעה בתאונת דרכים ב-2011 כשעבדה בחברת בזק. זו לא הייתה תאונת עבודה, אבל היא השפיעה על מצבה. היא תבעה לראשונה את הביטוח הלאומי מיד לאחר התאונה ונקבעה לה נכות זמנית.

לאחר החמרה במצבה, שהביאה לצמצום בעבודתה ובהכנסותיה, תבעה שנית – ונדחתה. היא ערערה שוב ושוב, ונדחתה. בהמשך, פוטרה מעבודתה על רקע אותה פציעה. מצבה הידרדר, פיזית ונפשית, והיא לא חזרה לעבוד. ב-2016 היא תבעה שוב.

הביטוח הלאומי היה בטוח שזה ניצחון קל, כי פלונית כבר הייתה עקרת בית. חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו קובעים, שאישה בסטטוס של עקרת בית לא זכאית לקצבה על אובדן הכנסה כי הגדרתה החוקית היא אישה שלא עובדת.

כלומר, עשרים וחמש השנים שבהן עבדה פלונית לפני הפציעה – היו כלא היו. כל העבר התעסוקתי, שהיה נמשך עד להווה אלמלא התאונה – נמחק, רק כי האישה נאלצה להיות בבית. זה כמובן עוול נורא.

בנוסף, לפי ההגדרות שבחוק ובתקנות של הביטוח הלאומי, אי אפשר לתבוע קצבת נכות כללית על נכות שנוצרה יותר משנה לפני התביעה. זה מכשול גדול בפני יצירת רצף בין זמן היווצרות הנכות לבין זמן התביעה הנוכחית של פלונית. היא נפגעה בתאונה ב-2011, והתביעה האחרונה שלה הייתה ב-2016. מבחינת ביטוח לאומי, היא הייתה דף חלק. הוא התייחס רק לתביעה מ-2016, כאילו אז נוצרה הנכות שלה.

לא עקרת בית

בפסק הדין מצוטט הסבר של אחת מהשופטות, סיגל דוידוב-מוטולה, להסדר שלפיו עקרת בית לא זכאית לקצבה. השופטת כתבה: “ההסדר הזה נוצר מכוונה טובה, בתקופה שבה אישה הוגדרה כתלויה כלכלית בבן זוג שהוא המפרנס, אבל זו תפיסה ארכאית… (ש)אינה מתאימה לימינו אנו ומבוססת על תפיסות מגדריות מפלות ודעות קדומות”.

בית הדין לעבודה הפך את הקערה על פיה. פסק דינו מתייחס לכל ההיסטוריה שלה. מבחינת בית הדין, פלונית איננה מסווגת כ”עקרת בית”, אלא כ”מבוטחת משתכרת”. היא נפצעה כעובדת מבוטחת בחברה ולא כעקרת בית.

זה הסיווג שבו החלה להילחם על זכויותיה מול ביטוח לאומי. כעובדת, קל להגדיר את האירוע שגרם להיווצרות נכותה, ולפגיעה בכושר העבודה שלה. הייתה זו תאונת הדרכים. משם החל תהליך של צמצום בהכנסותיה, הפסקת עבודתה, הפיכתה לעקרת בית, שינוי והחמרה במצבה.

כלומר: בית המשפט החליט לשמור על הרצף של התביעות שלה, ותיארך את הזכאות שלה לקצבת נכות כללית – לא למועד התביעה האחרונה, אלא למועד היווצרות הנכות, כשעוד עבדה ב”בזק”.

המשמעות המעשית היא שהיא תקבל קצבה רטרואקטיבית החל משנה לפני התביעה האחרונה שלה (בכל זאת, החוק לא מרשה לקבל קצבה נכות על מה שקרה לפני כן) – והלאה. ביטוח לאומי גם ישלם את הוצאותיה ואת שכר הטרחה של עורך דינה.