fbpx

“הסיכוי למקרים מזעזעים בדיור בקהילה הרבה יותר נמוך”

קלרה פלדמן עלתה לארץ בגיל 15 מרומניה, ומאז היא פועלת במרץ אינסופי לשלב אנשים עם מוגבלויות בקהילה. ראיון עם מנכ"לית עמותת שק"ל

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
קלרה פלדמן (מלפנים, אוחזת במיקרופון) בפתיחת מרכז תעסוקה. צילום - באדיבות עמותת שקל
קלרה פלדמן (מלפנים, אוחזת במיקרופון) בפתיחת מרכז תעסוקה. צילום – באדיבות עמותת שקל

“אני מאמינה רק במסגרות דיור לאנשים עם מוגבלות בקהילה” – כך אומרת קלרה פלדמן, מנכ”לית עמותת שק”ל (שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות) לאחר שורת האירועים החמורים שאירעו לאחרונה בהוסטלים, האחרון שבהם הרעלת המזון במעון “בית דפנה” בחולון, בו מצאו את מותם שלושה דיירים עם מוגבלות. 

“דברים כאלה לא יכולים לקרות במסגרות שהורים, חברים ומשפחה מבקרים בהן על בסיס יומיומי”, מוסיפה פלדמן, “כשהתחלתי את תפקידי לפני 32 שנה, הפתרון היחידי לאנשים עם מוגבלות היה לשים אותם מאחורי שערים, אבל לשמחתי זה השתנה”. לדבריה, תחום הדיור בקהילה מתפתח היום כי התעוררה ההבנה שמדובר בפתרון הטוב ביותר. עם זאת, היא אומרת: “זה לא אומר שאירועים כאלה ואחרים לא יכולים לקרות גם במסגרות הדיור בקהילה, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה. במקרה שכזה, הגילוי שחלילה התרחש מקרה יהיה מהיר ביותר”.

150 מסגרות קהילתיות ברחבי הארץ

עמותת שק”ל פועלת כבר מזה 40 שנה, ולצידה של פלדמן מכהנת כנשיאת העמותה העיתונאית ליהיא לפיד, אמא לילדה עם אוטיזם ורעייתו של שר החוץ יאיר לפיד. פלדמן מונתה למנכ”לית שק”ל לפני 32 שנה. שק”ל הייתה אז עמותה ירושלמית קטנה ששירתה כ-20 אנשים עם מוגבלויות בשעות אחרי הצהריים. לאחר מינויה, היא הביאה איתה חזון חדש של שילוב אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים ופיתחה רצף רחב של שירותים ומודלים חדשים. היום שק”ל היא עמותה ארצית שפועלת לשלב אלפי אנשים עם מוגבלויות בכל תחום של החברה הישראלית.

העמותה מפעילה נכון להיום כ-150 מסגרות דיור לאנשים עם מוגבלות בקהילות ברחבי הארץ. יותר מ-400 אנשים מכל מגזרי החברה הישראלית חיים בהן יחדיו, בהתאם לצורכיהם ולרמת תפקודם ועצמאותם. שק”ל נחשבת היום לאחת העמותות הגדולות המפעילות את מסגרות הדיור בקהילה בישראל. מבניין המטה שלה בירושלים מעניקה העמותה שירותים בקהילה לכ-10,000 אנשים ובני משפחותיהם בכל תחומי החיים: מרכזי תעסוקה, פיתוח תרבות פנאי, ספורט וחברה, מרכז ארצי לנגישות, טיפול באנשים עם מוגבלות, נפגעי אלימות, מרכז חינוך חברתי-מיני, טיפולי פיזיותרפיה ועוד. העמותה פועלת בשיתוף משרד הרווחה וארגון הג’וינט, שפועל למען שוויון הזדמנויות וצמצום הפערים בחברה הישראלית.

ליהיא לפיד (צילום: ליהי ברנוי)
נשיאת עמותת שק”ל ליהיא לפיד. צילום: ליהי ברנוי

“לגור בקהילה הוא פתרון זול הרבה יותר למדינה מאשר לבנות מוסד במיליוני שקלים”, מסבירה פלדמן. “נכון, צריך תקציבים למימון שכר דירה, שיפוץ דירות ומציאת כוח אדם שירותי ובעיקר איכותי, וזה מאוד מורכב. היום, הורים לילדים עם מוגבלות נשארים עם חשש תמידי מה יקרה אחרי שלא יהיו בעולם. הם רוצים להבטיח את הביטחון של הילדים, ודיור בקהילה זאת הדרך המתאימה לכך”.

במסגרת שילוב בקהילה – ממשיכה פלדמן להסביר – “היחס האישי לאנשים עם המוגבלות מאפשר להם לעשות כל מה שעולה על רוחם: לצאת לעבוד כמו כולם, לחזור לביתם ולאחר מכן לצאת לפעילויות פנאי בקהילה. בכלל, אני מאמינה יותר בעמותות מאשר בעסקים פרטיים שעובדים למטרות רווח. אני לא פוסלת, שלא יהיו אי הבנות – אבל העמותות עובדות מאידאולוגיה”.

כשאנחנו שואלים אותה מה דעתה שלארגונים ולעמותות המפעילים דיור מסוגים שונים לאנשים עם מוגבלויות תהיה אחריות המשפטית לדייריהם, ואולי כך הפיקוח שלהם על הנעשה אצלם יהיה יותר אפקטיבי, היא מביעה הסתייגות. “עד היום לא מעט עמותות נתבעו”, היא אומרת. “לא מספיק התעמקתי בזה, אבל זה יכול לסבך אותנו מאוד. היום, האחריות מתחלקת בין משרד הרווחה לעמותות. אי אפשר להטיל עלינו את מלוא האחריות לכך. העמותות עושות את העבודה שהמדינה הייתה צריכה לעשות, ולכן האחריות צריכה להיות משותפת כי יש גם פיקוח של משרד הרווחה. אם יש זכויות – יש גם חובות. בארץ אוהבים תמיד לזרוק את הדברים על הש”ג, וזה דבר לא נכון”.

צוות טיפולי מנוסה ואוהב

מקרי המוות הקשים של שלושה אנשים עם מוגבלות ב”בית דפנה” בחולון, וההתעללויות הפיזיות, הנפשיות והמיניות שחוו 17 דיירים במעון “בני ציון” בראש העין, פתחו מחדש את הנושאים הכאובים ביותר שמהם חושש כל קרוב משפחה לאדם עם מוגבלות. המקרים האלו הדהדו עד כמה חשוב שיהיו סביב אנשים אלה מטפלים מנוסים, מכילים ואוהבים.

לדברי פלדמן, בשק”ל פועלים ביתר שאת לגיוס תרומות רבות על מנת להביא את ההון האנושי הטוב ביותר האפשרי. בין המגויסים לשורות העמותה, היא מפרטת, ישנם סטודנטים שמשתכרים מעל שכר המינימום (בתעריף של כ-35 שקלים לשעה). “אנחנו מחפשים סטודנטים הקרובים לתחום, שעוסקים בעבודה סוציאלית, חינוך, פסיכולוגיה ועוד”, היא מספרת, “מאוד קשה למצוא עובדים טובים. אצלנו הם עוברים הדרכות והכשרות, אבל מכיוון שאנחנו רוצים לתת לדיירים אקסטרה, אנחנו גם מגייסים תרומות. הכל כדי להעניק לדיירים שלנו את השירות הטוב ביותר. אני חושבת שבגלל זה מעריכים את שק”ל בקהילה”.

נלחמים בניצול העובדים

לא רק בדיור, גם בתחום התעסוקה המוגנת, שגם בו כאמור פועלת שק”ל, נשמעת ביקורת ציבורית חריפה, במיוחד על השכר “העלוב” שמקבלים המשתקמים. במקומות אלה מועסקים עובדים עם מוגבלות בשכר של בין חמישה שקלים ל-15 שקלים לשעה, הרבה מתחת לשכר המינימום, כי משרד הרווחה קבע שיש להם יכולת עבודה נמוכה. בשנים האחרונות נחשפו מקרים בהם ארגונים ניצלו את כוח העבודה הזול ואת השכר הנמוך, והתייחסו אל העובדים כאל “פס ייצור” למטרת רווח אישית, ולא למטרת שילוב תעסוקתי ראוי.

בשק”ל מפעילים מרכזי תעסוקה שיקומיים בירושלים, תל אביב, באר שבע וחיפה, בהם מאות אנשים עם מוגבלות עובדים במגוון רחב של תחומים. הם מייצרים סבונים, נרות, קרמיקה ועוד. “יש אנשים שלא יכולים לעבוד יותר מדי, אבל המדיניות שלנו היא שכמה שיותר אנשים יעבדו מחוץ למרכזי התעסוקה, כלומר בשוק החופשי”, פלדמן אומרת, “זו האג’נדה שלנו”.

בנושא הזה היא מבקשת לייצר הבחנה בין אנשים בתפקוד נמוך לאנשים בתפקוד גבוה. “אנשים בתפקוד נמוך לא יכולים להוציא עבודה מוגמרת”, היא מסבירה. “אנחנו מלמדים אותם עבודות מגוונות ולמידת מיומנויות והקניה של הרגלי עבודה. אני לא קוראת להם ‘מקבלי שכר’, אלא יותר מקבלי תמורה לעבודה. השכר הוא באמת נמוך מאוד. מצד שני, יש מקומות שמחזיקים אנשים בתפקוד גבוה יותר, והם מקבלים שכר לא הולם מכיוון שהם יכולים לעבוד בכל עבודה שירצו. מי שבתפקודים גבוהים – ראוי להרוויח יותר. אנחנו מוציאים יותר אנשים כדי שיעבדו עם אנשים ללא מוגבלות בשוק החופשי. צריך לבדוק ולאכוף את המקומות שמנצלים את העובדים, אנחנו רוצים לעזור לאנשים”.

פלדמן מספרת שהם מבצעים שיתופי פעולה עם חברות רבות שמעסיקות מאות אנשים עם מוגבלות בתחומים רבים: בתי קפה, מסעדות, חקלאות, הייטק, מזון ועוד. “היכולות שלהם בשוק העבודה גבוהות הרבה יותר מאשר מה שמציעים להם”, היא טוענת. “לצערי הרב, ברוב המקומות לא רואים אותם. תמיד יש את הדעה לאנשי העסקים שהם עושים טובה שהם קולטים לחברה אנשים עם מוגבלויות, ולאחר מכן הם מבינים שבעצם עשו להם טובה ולא להיפך. היכולת, הרצון הנתינה של אנשים עם מוגבלויות משנים מודעות, והמעסיקים מבינים את החשיבות של זה”.

עמותת שקל משתתפת במרתון ירושלים 2018. צילום - עמותת שק"ל
עמותת שקל משתתפת במרתון ירושלים 2018. צילום – עמותת שק”ל

איך מגדילים את תעסוקת האנשים עם מוגבלות

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים ציינה לאחרונה כי 57% בלבד מהאנשים עם מוגבלות בגיל העבודה מועסקים, לעומת 77% מהאנשים ללא מוגבלות. בנוסף לכך, קיימים פערי שכר גדולים. כשליש (34%) משתכרים עד 5,000 שקלים נטו בחודש, לעומת רק כרבע (23%) מהאנשים ללא מוגבלות המשתכרים שכר זה.

מסקר הלמ”ס ומכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל בשנת 2020 עולה כי כמחצית (48%) מהאנשים עם מוגבלות מעריכים כי אם יאבדו את מקום העבודה, אין סיכוי או קיים סיכוי קטן בלבד שימצאו עבודה אחרת באותה רמת הכנסה, וזאת לעומת 31% בקרב אנשים ללא מוגבלות המעריכים כך.

פלדמן חושבת שצריך שילוב של גורמים רבים כדי לשלב בתעסוקה אנשים עם מוגבלות: “לצד התמרוץ של המדינה לבעלי העסקים להעסיק אנשים עם מוגבלות, צריך לתת תקציבים לעמותות ולארגונים המצליחים לשלב עובדים עם מוגבלות. יש אמנם חוק של 5% העסקה במגזר הציבורי, אבל אנחנו עוד רחוקים מכך. גם בשוק הפרטי עם 3%, שם אף אחד לא אוכף זאת”.

מה דעתך על חוק שירותי הרווחה של מאיר כהן?

“זה מאוד מאוד חשוב. אני בעד. החוק לא מושלם וצריך לעבוד עליו, אבל הוא משמעותי. אני מאושרת שהוא הוגש, אני אהיה יותר מאושרת אם הוא יעבור. זה צריך להיות מובן מאליו שאנשים עם מוגבלות יכולים להיות עצמאיים ושהחוק מאפשר לקבל את זה בזכות. החוק יקדם מאוד את החיים של אנשים עם מוגבלות בקהילה. יהיה צורך בתיקונים והרחבות ועוד פרטים”.

במבט לאחור, עלית לארץ מרומניה בגיל 15. חשבת אי פעם שתהיי מנכ”לית של עמותה גדולה שמסייעת לאנשים עם מוגבלות בישראל?

“לא חשבתי, אבל הנושא הזה נגע בי כל כך. עבדתי בעבר במשרד הרווחה כתקציבאית ונחשפתי לעולם החשוב הזה. לא תיארתי לעצמי שאגיע להיות מנכ”לית של עמותה כל כך חשובה. חלק מהדברים הכי טובים שקרו לי בחיים זה העבודה בשק”ל. כל בוקר אני מגיעה לבניין העמותה בירושלים וזה עושה לי אושר והרגשה נפלאה. מאז שהגעתי לכאן, 32 שנה 24 שעות ביממה אני נותנת את כל כולי לעמותה ולאנשים הסובבים אותה”.

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של “שווים”

קראו עוד בשווים

אביחי חיים

בן 28, נשוי. בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול. היה כתב צבאי בדובר צה"ל, עורך באתר one וכתב אתר השקמה מרשת שוקן. במקביל לעבודתו ב"שווים", מגיש תכנית ספורט ב"רדיו סול" ומשמש עורך משנה באתר "ישראל ספורט". נולד עם שיתוק מוחין קל.

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״