אני לא יודע איך נראה הפיד שלכם במדיה החברתית, אבל שלי התפוצץ אמש מהודעות זועמות של אוטיסטים. הם שיתפו תמונה שבה הופיע חבר הכנסת יוראי להב הרצנו (יש עתיד), ולצידה כיתוב עליז על כך שיזם חוק להסדרת שיטת הניתוח ההתנהגותי, הידועה בשם ABA.
הטרחתי את עצמי להצעה עצמה, ובמפתיע היא לא הייתה דומה להצעת חוק. בדרך כלל יוזמי חוקים מסתמכים על מקורות משפטיים: אמנות, חוקי יסוד, חוקים, או מחקרים וסטטיסטיקות. לא במקרה הזה. להב הרצנו בחר לספר סיפור על מצב מפחיד, שבו ילדים קטנים מידרדרים כי הם לא מקבלים טיפול ABA. מהיכן הוא יודע זאת? מהארגון הבינלאומי של השיטה. הם סיפרו לו.
כאיש שיווק טוב, הוא לא הזכיר במילה וחצי מילה את החשיפה הנרחבת במדיה של יישומים קשוחים ומזיקים של ABA. הוא גם לא הזכיר שישנן שיטות טיפול אחרות לגיל הרך, ביניהן הטיפול הזורם-רגשי-משחקי, בו טופלתי אני. בכך, הוא חשף גם צד פוליטי של הצעתו, שהוא לקדם שיטה אחת על פני אחרות; שיטה שמזוהה עם ארגון מסוים בארץ – אלו”ט. חברי הכנסת הלכו איתו והעבירו את ההצעה בקריאה טרומית.
מנתח התנהגות שווה למרפא בעיסוק וקלינאי תקשורת
מה רוצה בעצם להב הרצנו? הוא רוצה ששניים-שלושה חוקים של מדינת ישראל יתוקנו כך שמעמדו של מנתח התנהגות יהיה שווה לזה של מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת. קשה שלא לקשור את המהלך הזה לספינת הדגל של יש עתיד שהובילו אבות המפלגה, השרים יאיר לפיד ומאיר כהן – חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות התשפ”ב-2022.
לספינה הזו חסר משהו: בסעיף 8 מונה המחוקק את הגורמים שיאבחנו אדם עם מוגבלות, ורשימה זו בעייתית כשלעצמה, כי לצד הרופא והפסיכולוג מופיע עובד סוציאלי. כבר דיברנו על כך לא מעט, שזה חוסר אחריות לקחת עובד סוציאלי שיש לו יותר מדי עבודה ומעט מדי ידע ולהפוך אותו מאבחן של מוגבלויות.
אבל להב הרצנו מכוון בכלל לתת-סעיף (5): “עוסק במקצועות הבריאות כהגדרתם בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות התשס”ח-2008”. כן, החוק שהוא רוצה לתקן ולהשוות בו את מעמד מנתח ההתנהגות לזה של מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאית תקשורת.
שימו לב: פוטנציאלית יוכל שר הרווחה להחליט לפי חוק למנות מנתח התנהגות למאבחן של אנשים עם מוגבלות. וב-ABA מתמחים בטיפול באוטיסטים. התוכנית של להב הרצנו ברורה, עד שבכלל לא נותרות שאלות. הכל בכתב.
אם הח”כ יצליח לממש אותה, בהשגת רוב פוליטי להצעתו, חובה ומצווה עלינו, האוטיסטים, לצעוק חזק עוד יותר. חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות התשפ”ב-2022 הוא חוק בעייתי ממילא. הוא חוק שמתיימר לכבד את רצונו של אדם עם מוגבלות, אבל מסליל אותו רק לכיוון אחד – של שיקום ולא של שילוב.
מבחינה מהותית, מנתח התנהגות לא מודד רעיונות ולא שוקל דעה או רצון חופשי. מהותה של השיטה הוא להשיג התנהגות צייתנית, מה שנקרא “שקט תעשייתי”. שהמטפל ובעקבותיו ההורה יגידו לילד מה לעשות, והוא יעשה. זה הכל. במילים אחרות: מנתח התנהגות כמאבחן יכול לראות רק אם ילד מציית או לא. זאת, בניגוד לשיטות אחרות שמנסות לטעת בילד תחושת ערך עצמי שאינה תלויה במילוי הוראות הזולת.
אצלי זה היה נגמר בקטסטרופה
אם מנתח התנהגות היה המאבחן שלי בגיל הרך, אין לי מושג איפה הייתי נמצא כיום. כילד עם דיספרקסיה, התקשיתי למלא הוראות לא בגלל אופי רע וסרבנות, אלא כי המוגבלות שלי מתבטאת בכשל נוירולוגי לתכנן פעולות. קשה לי לתרגם הוראה בעל פה לתכנון פעולות, וגם אם אני מבין מה צריך לעשות, המוח שלי שולח הוראה לא נכונה לגוף. לכן, החיבור שלי עם שיטת ה-ABA ביישומה הטהור: לא עושה – קבל פרצוף חמוץ, כן עושה – קבל סוכריה, היה לא פחות מקטסטרופלי. עכשיו להב הרצנו מבקש לחוקק את הקטסטרופה הזו באופן כופה. אנחנו לא נבחר איך להיות מטופלים בסבסוד מדינה. החוק יצווה עלינו.
חייבים לומר: להב הרצנו הוא ח”כ מלא כוונות טובות. מניסיון אישי, חסרונו הבולט הוא שבני שיחו המשמעותיים הם רק הורים לאוטיסטים, בעיקר כאלה המזוהים עם אלו”ט, ולא אוטיסטים בגירים. אם לדייק: הוא כנראה לא מנהל דיאלוג משמעותי דיו עם אוטיסטים שאינם חברי מפלגתו. אני מצר על כך.
