נושאים קשורים

גם אפוטרופוסים יורשו לבדוק ב”הר כסף” ו”הר הביטוח”

חידוש לפלטפורמה לבדיקת חסכונות וביטוחים של משרד האוצר: גם אפוטרופוסים יוכלו לגשת למידע כדי לשפר את המצב הפיננסי של האדם לו הם מסייעים

ביטוח לאומי: נפגעי איבה זכאים למימון טיפולים אלטרנטיביים

בין הטיפולים: דיקור סיני, עיסוי, רפלקסולוגיה, טיפול באמצעות בעלי חיים, טאי צ'י, ביו פידבק ואפילו גלישת גלים. איך מקבלים את ההחזרים? כל הפרטים בכתבה

לאהבה אין מגבלה: צפו בהצעת הנישואים המרגשת

במהלך ההכנות למירוץ "איתן", דור שירן, ספורטאי אוטיסט, הציע נישואים לבת זוגו טל הוף, גם היא עם מוגבלות. כמובן שהיא הסכימה: "אני מחכה כבר לחתונה"

“במלחמה לא לקחו בחשבון אנשים עם מוגבלויות”

כך הודה שר הרווחה, יעקב מרגי, בדיון מיוחד בכנסת וסיפר: "פינינו אנשים עצמאית לאזורים בטוחים". התחייב ללמוד ולהפיק לקחים: "באוצר קשובים אלינו"
הסתדרות 480-100

דוח מטריד: שיעור מיטות האשפוז בישראל בירידה

על רקע המלחמה, מפרסם משרד הבריאות נתונים מדאיגים על הצפיפות במוסדות הבריאות השונים. המצב הקשה ביותר – באשפוז הפסיכיאטרי. בוסו: "נקדם את השינויים הנדרשים"
ראשיאוטיזםאבחון וטיפול באוטיזםמזל טוב לשריל - הגננת שתמיד הייתה לצדי

מזל טוב לשריל – הגננת שתמיד הייתה לצדי

כשהייתי בגן התקשורת, שריל מצגר-אליאס הצמיחה לי כנפיים, בזמן שאחרים אבחנו אותי באופן שגוי. אני מודה כל הזמן על ילדות נפלאה, לאישה שהיום חוגגת יום הולדת

איל (מימין) ושריל הגננת. מתוך הארכיון המשפחתי
איל (מימין) ושריל הגננת. מתוך הארכיון המשפחתי

הגננת שלי בגן התקשורת, שריל מצגר-אליאס, חוגגת היום את יום הולדתה. שריל היא האדם המשמעותי ביותר בחיי, חוץ ממשפחתי. משפחת הגן שהיא יצרה היא משפחתי עד היום. כשאני חושב על ילדותי, דימויים רבים שעולים בראשי שייכים ל”כיפים” של הגן, שהיה תמיד מלא שמחה וחיבוק.

איש אינו מבין כמה גננת של חינוך מיוחד יכולה להצמיח לילד מיוחד כנפיים או לקצוץ אותן בגיל השברירי ביותר בחיים. שריל היא מצמיחת כנפיים. אתה המראתי לחיי כיום. אני תמיד צוחק ואומר, ששני מוסדות הלימוד בהם התחנכתי הם גן שיר של שריל והאוניברסיטה הפתוחה.

ניסיתי פעמים רבות להגיש את מועמדותה לתחרות גננת השנה, אבל המנגנונים של התחרות לא העלו אותה למקום בו היא צריכה להיות, יחד עם גננות נפלאות רבות של חינוך מיוחד. אולי משום שילדי חינוך מיוחד מעטים, וקולם לא נשמע. רובם לא יודעים להודות לגננת שלהם. אני מודה לשריל בלבי בכל יום, וכשנמצאת ההזדמנות – אני גם כותב לה את תודתי.

אני מתבונן בתמונות מהגן וחש את כף ידה, שמחבקת אותי, מסייעת לי, מכוונת אותי – כאילו היה זה אתמול.

היא מקשיבה ללב

כילד שלא מדבר, חוויתי חוויות לא קלות בחברה שמקדשת את המילה הדְּבוּרָה, כל מילה שיוצאת מפי אדם, ובלבד שהיא נאמרת בקול רם: זו שיש בה טעם וזו שקצת פחות. מערכת הערכים הזו מועתקת גם לגני תקשורת, ולעיתים קרובות ילדים שמתבטאים בקלות זוכים ליחס מועדף. לא אצל שריל. היא מקשיבה ללב.

“היום ראיתי את איל כאילו מספר סיפור לחיות הצעצוע הקטנות. הוא דיבר אליהן בלי קול והניח אותן על מיתרי קולו, כאילו הן מדברות במקומו” – הבחנה נפלאה של שריל, אחת מני רבות.

משפחתי מספרת, שכשהדברים נגעו לי, שריל לא היססה לצאת כנגד קביעות של מנהלת הגן וחלק מהצוות המקצועי. היא הייתה לגמרי בצד שלי. ראתה אותי כפי שאני, וזו הייתה האמת שלה. זו הייתה התנהגות נדירה, כי באותה תקופה, ואולי גם כיום, דברי המנהלת והצוות המקצועי הם בבחינת “ראה וקדש”.

והסיפור, שמסופר במשפחה הוא זה: בסוף תקופת הגן, אחת מנשות הצוות הפרארפואי כתבה עליי דוח שהשתמע ממנו ,שאני סובל ממוגבלות שכלית התפתחותית. היא התעלמה מכך שקראתי והקלדתי, ובחרה לתאר את יכולותיי הדלות מנקודת מבט שממוקדת רק בתקשורת בדיבור (התחום שבו מרוכזת המוגבלות שלי, שהיא נוירולוגית). הדוח נכתב בעידוד מנהלת הגן. מה שנקרא: “דוח גאווה ודעה קדומה”.

זה היה גזר דין מוות לשיבוץ מתאים בבית ספר. באמת, בבית הספר אליו פנתה אמא, אמרה לה המנהלת: “מה את רוצה ממני? בגן של הילד שלך כותבים שהוא מפגר!” (פעם דיבור בוטה כזה נחשב נימוס מקובל).

“אז כתבו דבר מוטעה”, ענתה אמא, “כדאי שתראי את הילד במו עינייך”.

המנהלת קמה, פתחה את הדלת וציוותה עליה: “צאי! אנשי מקצוע לא טועים אף פעם!”

שריל, שהבינה את גודל הנזק הפוטנציאלי שדו”ח כזה עלול לגרום, ובעיקר, התנגדה לאופן בו אני מתואר בו (כי עיניה ולבה אמרו אחרת) צירפה לו דו”ח משלה. לטעמי, הוא לא פחות מקצועי מהדו”ח הנורא שכתבה עליי “אשת המקצוע”, אלא להיפך: הוא שיר הלל להומניזם וליכולת ההתבוננות, ההסקה והטיפול של גננת חכמה.

המנהלת התייחסה רק לדו”ח הגאווה והדעה הקדומה, אבל אותי מלוות מילותיה של הגננת האהובה שלי, שהאמינה בי וגאה בי עד היום.

יום הולדת שמח, שריל היקרה!

יליד 2001, מתל אביב. מסיים תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה באמנות ומשפט ציבורי. מאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך עם דיספרקסיה (קושי נוירולוגי בביצוע פעולות), שפוגעת בדיבור. מתבטא בהקלדה מגיל צעיר. צייר ששתי תערוכות מאחוריו. כותב שירים שחלקם הולחנו.

כתבות אחרונות