לפני כמה ימים נסעתי עם זוגתי לצפות בסרט בחיפה, כשעה פלוס נסיעה מהבית שלי (טוב, בפקקים זה היה שעתיים וארבעים, אבל מי סופר). לקראת ההגעה לשם נדלקה נורית שאומרת שחסר אוויר בגלגל הקדמי. לשמחתי, זה קרה ממש כשהגעתי לתחנת דלק, שלידה היה מקום חניה פנוי. אז חניתי והנחתי שנוכל למלא אוויר בחזור. אבל כמאמר הביטוי, האדם עושה תוכניות – והצמיג מתרוקן מאוויר.
גלגל רזרבי יש לי באוטו כמובן, אבל חסרה לי רגל אחת ויש לי בעיות גב. להחליף גלגל בעצמי לא הייתה אופציה, וגם זוגתי לא הייתה מסוגלת לבצע את המשימה. מה כן אופציה? לפנות לשירותי החילוץ שאני (ושאר הנכים בישראל) מקבל חינם באדיבות הביטוח הלאומי. אז התקשרתי, ולקח להם רבע שעה רק לענות לטלפון. בסוף השיחה נאמר לי שיעברו כשעתיים עד שיגיע המחלץ, ״אולי לפני״.
קצת אחרי זוגתי התקשרה לארגון ״ידידים״. גם אצלם מדדנו רבע שעה. אבל זה הזמן שלקח להם להגיע מהרגע שחייגנו. האמת, 16 דקות, אם סופרים את הזמן של השיחה, בה מסרנו פרטים על הבעיה ועל המיקום שלנו.
כוס קפה, חיוך ותרומה
מיכאל, המלאך בווסט הצהוב, העמיד משולש אזהרה, פתח מזוודה קטנה, פרס את הכלים שלו, התיישב על הכביש ועבד קשה בשביל לבצע את ההחלפה. הוא לא עזב את הרכב לשנייה, עד שסיים. ולא עזב אותי עד שראה שהכל מחובר ומנופח כמו שצריך, ושיש לנו איך להגיע הביתה בבטחה.
כל מה שנתתי בתמורה זה כוס קפה, איחולי הצלחה בהמשך הערב, נוכח מבול הפניות שמיכאל קיבל באותו ערב, ותרומה כספית קטנה ל"ידידים". את אף אחד מהדברים האלה, יש לציין, מיכאל הצנוע לא ביקש, אפילו לא ברמיזה. הוא פשוט בא לעזור, והיה בא לעזור גם לאדם לא נכה, אגב, כי זה מה שארגון "ידידים" עושה כבר יותר מ-15 שנה. ולא רק זה אגב. הם גם מחלצים ממעליות, פורצים רכב אם ילד נתקע בו ומסייעים בעוד דברים. אפשר להתקשר 1230 מכל טלפון או להיכנס לאתר שלהם.
להיחלץ מהקופסה
ביטוח לאומי החליף מספר פעמים בשנים האחרונות את חברת שירותי הדרך שתיתן שירות לאנשים נכים. בכל הפעמים שנזקקתי לשירות, עם כל הספקים האלה, הם לא הגיבו באותה מהירות. כלומר, זה לא בעיה של חברה ספציפית. ארגון ללא כוונות רווח הצליח להביס את מתחריו המסחריים. האמת, זה לא הוגן להשוות. ל"ידידים" יש צבא של עשרות אלפי מתנדבים שפשוט פרוסים בכל מקום.
מצד אחד זה מאוד מחמם את הלב ונותן תחושה של רוגע. בין אם אהיה תקוע במעלית, או עם מצבר ששבק חיים – יהיה מי שיעזור, ובלי לבקש שום דבר בתמורה.
מצד שני, זה מעורר מחשבה. כיום הביטוח הלאומי בוחר באמצעות מכרז את ספק שירותי הדרך. וככל הנראה יש שירותים שצריך בשבילם חברה מקצועית. תיקון מורכב או גרירה למוסך מצריכים ידע, כלים ורכב שאין לכל אחד. אבל להחליף גלגל או להתניע (עד שמשיגים מצבר חדש) – זה משהו שלפעמים אנחנו פשוט מבקשים ברחוב אחד מהשני. למה צריך טנדר ענק בשביל זה? מספיק מזוודה קטנה עם כמה כלים.
אז הנה הצעה שדורשת, כמובן, שינוי בתפיסה ובחקיקה. אפשר לחלק את המכרז של ביטוח לאומי לשירותי דרך מורכבים ולשירותי דרך פשוטים. את הראשון ימשיכו לעשות החברות שמתמחות בזה (ועל הדרך שישפרו קצת את הזמנים כי בחיאת, שעתיים באמצע הלילה?)
לשני יוכלו לגשת גם ארגונים חברתיים – "ידידים" (או כל ארגון אחר שיכול לתת מענה כזה כמובן), שזמינים 24/6. התשלום שהולך היום לחברות המסחריות יכול להתחלק בניהם, כאשר הארגון החברתי יקבל תרומה שנתית נאה שתעזור לו להתקיים ולצייד את המתנדבים בכלים בסיסיים. עד אז, אם אתם נתקעים, תבקשו את מיכאל. ואל תשכחו לקנות לו קפה; הוא אוהב הפוך עם סוכר חום.
