הסרט התיעודי “In a Different Key” שישודר בקרוב בטלוויזיה בארה”ב, מציג את סיפורו של דונלד טריפלט, האדם הראשון אי פעם שאובחן עם אוטיזם. הסרט מלווה את העיתונאית קארן זאקר, בזמן שהיא מחפשת פתרונות ותמיכה לבנה האוטיסט. היא מגיעה לטריפלט, ומבקשת ממנו לספר לה את סיפור חייו. לאחר שזאקר מאתרת ומתקרבת אל טריפלט, היא חושפת תיעוד יוצא דופן של אכזריות וחסד כאחד, שמונע על ידי כוחות כמו גזע וכסף – אבל מוביל לתקווה שיותר מאיתנו כיום לומדים לקבל את “השונה”.
טריפלט נולד לפני למעלה מ-90 שנה בפורסט, עיירה קטנה במיסיסיפי בה הוא מתגורר עד היום, מוקף בקהילה שמחבקת ותומכת לאורך שנים. “לדון יש התנהגות שונה וייחודית, אבל הוא הבחור שלנו”, תיאר תושב העיירה, מכר של טריפלט. הסרט מתאר ברגישות את חוויותיו של טריפלט ועוקב אחר היסטוריה של התעללות ונידוי, שאיתם מתמודדים אנשים רבים עם אוטיזם.
סיפור על דחייה והתמודדות
משפחתו של טריפלט הייתה ידועה ומוערכת היטב בקהילה. לפני האבחנה שלו עם אוטיזם, הוא הוכנס למוסד, דבר שהיה אופייני לילדים עם הפרעה נפשית באותה תקופה. הורים לילדים שאובחנו עם הפרעת התנהגות עודדו להכניס את ילדיהם למתקן נפרד ממשפחותיהם. טריפלט נלקח למוסד בגיל שלוש, ונשאר שם שנה. הוריו הורשו לבקר אותו מדי חודש, אולם כאשר הוא החל להתבודד יותר ויותר במהלך שהותו שם, הוריו החזירו אותו הביתה בניגוד לעצת הרופאים.
הוריו היו נחושים למצוא תשובות עבור עצמם ועבור טריפלט, והחלו לבקש עזרה של מומחים שיוכלו לעזור להם לקבוע את הצרכים של בנם. בחיפושיהם הם גילו את ד”ר ליאו קנר, שהיה אחד מבכירי הפסיכיאטרים לילדים במדינה, ופרופסור באוניברסיטת ג’ון הופקינס. במהלך ההערכה הראשונית של טריפלט, אביו מסר לד”ר קנר כמה הערות שכתב בנוגע לתצפיות על מאפייני ההתנהגות של הילד. הערות מפורטות מאוד אלה יתבררו כחיוניות בסיוע לד”ר קנר בקביעת הטרמינולוגיה ודפוסי ההתנהגות התואמים את האבחנה של אוטיזם. התיאורים כללו, “הכי מאושר כשנשאר לבד”, “כמו בתוך קליפה וחי בתוך עצמו” ו”לא מודע לדברים סביבו”.
הקרקע לאבחנה הראשונה
במפגש אישי בין השניים, לד”ר קנר היו תובנות משלו לגבי התנהגותו של טריפלט. ד”ר קנר הבחין בכך שכילד, הוא עשה שימוש נפיץ ולכאורה לא רלוונטי בשפה, התייחס לעצמו בגוף שלישי, חזר על מילים וביטויים שנאמרו אליו והעביר את הרצונות שלו על ידי ייחוסם לאחרים. ד”ר קנר תיאר תצפית זו כ”הפרעות אוטיסטיות של מגע רגשי”, ואף הציג את ממצאיו על אוטיזם בספר “הילד עצבני”. הוא סיפק פרטים על דפוסי התנהגות ותצפיות שהיו עקביות ב-11 חולים שחקר. עבודה זו המשיכה להיות חיונית בתחום הפסיכיאטריה הקלינית ואפשרה לאלה העובדים עם מטופלים שהפגינו מאפיינים אלה להשתמש בטרמינולוגיה מדויקת יותר.
השימוש הראשון במילה “אוטיסט” נעשה בתחילת המאה ה-20, כמתאר של סימפטומים. רק בשנת 1943 נעשה שימוש ב”אוטיזם” כמונח אבחוני. ד”ר קנר השתמש במונח כדי לאבחן הפרעה חברתית ורגשית במקרה הראשון של אוטיזם. תצפיות קודמות של חולים עם סימפטומים של אוטיזם הובילו פסיכיאטרים לאבחנה של סכיזופרניה. האבחנה של אוטיזם שימשה עם אחד עשר חולים שד”ר קנר למד באותה תקופה, אבל הסיפור התחיל עם טריפלט.
“אנחנו מקווים שהסרט ייגע בקהלים שאין להם בהכרח את הקשר הישיר לאוטיזם”, אומר ג’ון דונובן, שביים את הסרט לצידה של זאקר. “יחד עם זאת, כל קהילה יכולה להיות חלק מהפתרון לתמיכה באנשים על הספקטרום, כולל המקום שבו הם עובדים, חיים, הולכים, לומדים ועוד”.
