“היינו אטרקציה במונדיאל, כמעט ולא היו אנשים עם כיסאות גלגלים”, כך מספר ל”שווים” יוסי סלמן, שטס בפעם הראשונה למונדיאל בקטאר כמו עשרות אלפי ישראלים.
“לקחנו סיכון גדול מאוד”, מוסיף חברו יונתן קדרי, שהתלווה אליו למשחקים. “בארץ קנינו כרטיסים רגילים, ביציע העליון של האצטדיון, כי אמרו לנו שאין כרטיסים לאנשים עם מוגבלויות. אמרתי ליוסי שאם צריך אני סוחב אותו על הגב שלי כל הדרך למעלה. סגרנו את הטיסה הראשונה אי פעם מישראל לקטאר וטסנו אל הלא נודע”.
ואז הגיעה הפתעה נעימה, מהרגע שנחתו. “כל המחשבות שהיו לנו על קטאר השתנו. על כל מטר רבוע יש המון אנשים שמכווינים אותך. קופצים עלייך כולם, בייחוד שרואים אדם עם כיסא גלגלים. כולם רוצים ונרתמים לעזור”, מספר קדרי.
תיאור קולי ומקומות לכסאות גלגלים
לפי אתר פורבס, המונדיאל בקטאר נחשב להכי נגיש בכל הזמנים. “הקטארים מציעים חוויה בלתי רגילה לאנשים עם מוגבלות שפוקדים את הטורניר הנוכחי. החל בשילוט נגיש, תיאור קולי של המשחק בערבית ובאנגלית ובכל האצטדיונים יש לא מעט חניות נכים ומקומות ישיבה המיועדים לאנשים עם מוגבלות. שלושה מהאצטדיונים במונדיאל, כוללים גם ‘חדר רב חושי’ עבור צופים רבים עם בעיות נוירולוגיות שונות ואנשים על הספקטרום האוטיסטי”, נכתב במגזין הכלכלי.
עם זאת, חשוב לציין כי על פי דיווחים שונים בכלי תקשורת בעולם, אלפי פועלים שלקחו חלק בבניית התשתית הנדל”נית במונדיאל 2022 קיפחו את חייהם באתרי הבנייה, בעוד אחרים עבדו בתנאים קשים מאוד.
“יוסי הוא בן אדם עם חלומות ורצונות לטרוף את העולם”
“יכולנו לעשות הכל, לנסוע לאיפה שרוצים מבלי לחשוש”, אמר סלמן בן ה-42, לקוי ראייה מלידה עם מוגבלות פיזית, המתנייד ביום יום על כיסא גלגלים. עבור סלמן זוהי לא הפעם הראשונה שהוא טס לאירוע ספורט בינלאומי. הוא היה בעבר באליפויות אירופה בכדורגל, וגם בגמר ליגת האלופות בשנה שעברה. הוא מכיר היטב את רמת הנגישות באצטדיונים בארץ, כאוהד מושבע מזה שנים של קבוצת הכדורגל בני יהודה. לרמת נגישות כזאת הוא לא ציפה.
“הופתעתי מאוד לקבל את השיחה מיוסי ששאל אותי: אחי, רוצה לטוס איתי למונדיאל?”, מספר קדרי בן ה-19. הוריו של קדרי היו מדריכים בעמותת “בית הגלגלים”, בה היה חבר סלמן, ומשם נוצרה ההיכרות הראשונית שהחלה את הקשר החברי ארוך השנים.
“לא ידעתי מה להגיד לו, אני לפני גיוס לצה”ל והייתי צריך לבדוק את הפרטים. יוסי הוא בן אדם עם חלומות ורצונות לטרוף את העולם, אי אפשר להגיד לו לא. הסכמתי והתחלנו את המסע לקראת קטאר”.
קדרי מספר על הקושי הגדול שהיה לו להשיג מידע על המדינה שמארחת את המונדיאל. מהשלבים הבסיסיים ביותר כמו דרכי הגעה למשחקים, לינה וכמובן נגישות לאנשים עם מוגבלות, הוא הבין את כובד האחריות שמוטלת עליו ושהוא צריך לדאוג להכול וכמובן לסלמן. קדרי סיפר כי בעזרת אנשים טובים ברשת, הצליח ממש בימים האחרונים לסגור את מקום הלינה.
הנגישות היא מדהימה
“המטרו הוא דרך התחבורה העיקרי בקטאר והוא נגיש ביותר. איך שרואים אנשים עם כיסאות גלגלים נותנים לך לעבור, עוזרים לך כל הזמן”, אמר קדרי. “נתנו לנו לעקוף תורים כמעט בכל מקום, והנגישות שם והאדיבות של האנשים הייתה מדהימה.
היה קל מאוד להגיע ממקום למקום וגם שהצטרכנו להגיע למקומות מסוימים בשאטלים, הביאו לנו שאטל מונגש עם רמפה לכיסא גלגלים שמספר אנשים היו אחראים עליה כדי שאנחנו נרגיש בנוח. ממש לא כמו בארץ שלפעמים צריך להתחנן לנהג האוטובוס לעצור ושיפתח במיוחד את הרמפה. רצפת הרכבת והרציף ממש באותו הגובה, והכל קל מאוד ונגיש”.
“ישבנו בין עשירי העולם”
כמעט שבוע בילו קדרי וסלמן בקטאר. הם ישנו בקרוואן שהובא במיוחד למשחקי המונדיאל במתחם האוהדים. “הייתי חייב לסגור את המקום שיהיה לנו איפה לישון, כי להיות במלון לא היה לנו בכלל אופציה, המחירים יקרים מאוד. שיגעתי את האנשים בכפר שיביאו לנו לפחות רמפה מעץ כדי לעלות את יוסי לקרוואן. השירותים במקום לא היו נגישים ונאלצנו להתמודד עם סיטואציה מאתגרת, אבל החוויה של המונדיאל הייתה שווה הכל”.
קדרי וסלמן מספרים כי למרות שהיו להם כרטיסים רגילים לצמד המשחקים סנגל נגד הולנד, וספרד נגד קוסטה ריקה, כאשר הם הגיעו כבר לכניסה למתחם האצטדיון במשחק הראשון, האחראים ראו כי יוסי על כיסא גלגלים, הם לקחו להם את הכרטיסים והחליפו להם לכרטיסים למקומות המיועדים לאנשים עם מוגבלות זאת ללא בקשתם וללא תוספת במחיר. להפתעתם הם גילו כי המקומות החדשים נחשבים למקומות הכי טובים באצטדיונים.
“היינו אני ויוסי בין כל עשירי העולם, ישבנו במיקום הכי מרכזי וקרוב שאפשר למגרש, ממש במרכז האצטדיון, המקומות האלה שווים מאות דולרים”, אמר קדרי. “הנגישות באצטדיון הייתה מעולה. היו שירותי נכים ברמה גבוהה, דרכי הגישה וההתניידות באצטדיונים היו קלים מאוד, המעליות עבדו ללא הפסקה והיה גם חניה לכיסא גלגלים ביציע וכיסא ליד למלווה, יותר מזה אי אפשר היה לבקש”.
“אף אחד לא הרים גבה”
בשבועות האחרונים של משחקי המונדיאל בקטאר, שמענו רבות על תחושת האי נעימות ואף החשש מהזדהות כישראלים, בייחוד אצל העיתונאים הישראלים שחשו מותקפים רק משום העובדה שהם משדרים לישראל. עבור סלמן וחברו קדרי התחושה הזו הייתה כנראה רק של התקשורת. “דיברנו בעברית ואף אחד לא הרים גבה. רקדתי עם אנשים ממדינות זרות וכל הזמן ששאלו, אמרנו שאנחנו מישראל ולא הרגשנו דבר”, אמר סלמן. “דיברתי בעברית ולא פחדתי. ביום האחרון בקטאר הלכנו לאכול, והבעלים של המסעדה ידע שאנחנו ישראלים. הוא חיבק אותנו ואמר ‘תגיד לכל הישראלים שלא יפחדו מאיתנו'”.
