מהעיניים שלה
יום התחפושות הגדול הגיע. אביגיל מתעוררת הרבה לפני השעון המעורר, ובהתרגשות מצפה ללבוש את התחפושת שלה – “פאוור ריינג’רס”. אחרי שסיימה להתארגן, עברנו לתמונות. היא מביטה ישירות למצלמה, עושה מלא פוזות, והופכת אותי לאמא גאה שהצליחה להוציא תמונות מושלמות.
תורו של נווה להתארגן. הוא יודע שפורים היום, הוא גם יודע שהוא מתחפש לליצן. דאגתי לטפטף לו מספיק זמן מראש שהוא מתחפש לליצן, והוא גם מדד את התחפושת לפני. אבל אז, פתאום, התחפושת לא נוחה לו, הבד מרגיש לו לא מוכר ומוזר. בהתלהבות אני מסבירה לו שתפורים לו על החולצה פונפונים. זה רק מעצבן אותו יותר. לבסוף, צלחנו את המשברון הזה, והוא הסכים ללבוש את התחפשות, אבל לא את צווארון המלמלה שצורף לתחפושת, וגם לא את האביזרים כמו האף האדום או הכובע, ובטח שאין על מה לדבר על איפור. לא נורא, העיקר שהסכים ללבוש את התחפושת.
עכשיו, לטקס התמונות החגיגי. אני יודעת שזה הולך להיות מאתגר, אבל אני לא מתכוונת לעשות איפה ואיפה בין הילדים שלי. אם לאביגיל יש תמונות חגיגיות עם התחפושת, גם לנווה יהיו. מצידו של נווה היה אפס שיתוף פעולה. להביט ישירות למצלמה? פ’חחח, הוא עיוור, אז אין על מה לדבר בכלל. טוב, אז לפחות שיעמוד ישר, וינדב איזה חיוך קטן. לבסוף הצלחתי להוציא משהו.
פתאום התחלתי לבכות
אחרי הפיזורים במסגרות, נסעתי לעבודה, ופתאום, הדמעות זלגו מעצמן. מועקה ענקית עטפה אותי, והשאלות והתהיות החלו להציף. מה הוא באמת מבין מהחג הזה? זה אומר לו משהו בכלל כל התחפושות האלו? החלטתי שהוא יתחפש לליצן, והוא יודע שהוא מתחפש לליצן, אבל הוא מבין בכלל מה זה ליצן? איך ליצן אמור להיראות? אני יודעת שעם התיווך הנכון, וככל שיגדל, אז ברור שהוא יבין. אבל עדיין, הנה עוד סיטואציה בחיים שממחישה לי שהוא שונה.
בשעות הצהריים הגננת שלחה תמונות מהחגיגות בגן. אני רואה בתמונות ילד שמח, ילד שמשתף פעולה ולוקח חלק בחגיגות פורים. כשחזר מהגן ידע לספר לנו איך חגג ושר לנו את שירי החג. הוא נראה מאושר! זוהי עוד תזכורת עבורי שנכון, הוא כנראה לא ילד “רגיל”, ואני צריכה לעשות את הדברים בקצב שלו ולהנגיש לו ולתווך לו כל דבר. אבל, הוא נהנה בדרכו שלו, וזה מה שחשוב בסופו של חג.
מהעיניים שלו
חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים. היום חגגנו פורים בגן, היו המון שירים, עשינו תהלוכת תחפושות, אני התחפשתי לליצן ויש לי פעמונים. קיבלנו משלוחי מנות והיה בהם גם רעשן. וואו, רעשן! היה לי ממש כיף, פורים זה חג נחמד.
לטורים הקודמים של מיטל סמדג’ה סיבר:
הרופא אמר: “נווה עיוור בשתי עיניים, אין איך לעזור”
נווה עיוור, אבל הוא לא מסכן וגם לא קורבן
טור חנוכה: ניסים קטנים בחיים של אמא לילד עיוור
אבל רגע, גם אחות של נווה צריכה אמא ואבא
מה יותר קשה? להיוולד עיוור או להתעוור באמצע החיים?
לבלוג של נווה בפייסבוק >>> https://www.facebook.com/navethatsallabout
