נושאים קשורים

ביטוח לאומי מחזיר 45 מיליון שקל לקשישים סיעודיים

לאחר בדיקה מקיפה נמצא כי 47,025 קשישים מקבלי קצבת סיעוד לא השתמשו בשירותים הקבועים שלהם ולא פנו לקבלת הקצבה, ולכן קיבלו החזר

“הכניסו לסל תרופה שתמנע מילדינו הנכים זיהום נשימתי”

חלק מהילדים עם מוגבלות שכלית, שיתוק מוחין ואוטיזם סובלים מבעיה חמורה שטרם אושרה לה תרופה בישראל. אחרי שנים של עבודת הכנה, הורים מעמותת "מיוחדים" פועלים כדי לשנות זאת

צפו: המסרונים האובססיביים לגרושה שעלו לאב במחיר כבד

אב לבן עם צרכים מיוחדים הגיש תביעה נגד גרושתו, אמו של הילד; אחרי שהשופט נחשף לאינספור הווטסאפים הכפייתיים ששלח לה – הוא "התהפך עליו"

סוף לאפליה: משפחות אומנה יקבלו גמלת ילד נכה כמו משפחות ביולוגיות

הכנסת אישרה אמש בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח"כ יצחק פינדרוס בנושא. משפחות האומנה יהיו זכאיות גם להטבות והזכויות הנלוות



נכה על כיסא גלגלים סורבה לקבל תג נכה: “מזלזלים באדם סובל”

למרות 100 אחוזי הנכות ומחלת העור הנדירה שלה, משרד התחבורה סירב לבקשתה של שמרית ברק: "התנועה ללא רכב לא תחמיר את מצבה הרפואי"
ראשיאוטיזםהערות על גוף של אישה הן הרסניות. במיוחד אם היא אוטיסטית

הערות על גוף של אישה הן הרסניות. במיוחד אם היא אוטיסטית

אני לא מבינה מאיפה החוצפה והחטטנות שיש לאנשים להגיד לי דברים כמו "רזית" או "השמנת". אין לכם דברים יותר חשובים להתעסק בהם? זה הניסיון שלי לטפל בנושא המורכב – "דימוי גוף"

לי נווה גיא-רון. צילום מהאלבום הפרטי
לי נווה גיא-רון. צילום מהאלבום הפרטי

לא בהכרח קל לי העניין, אבל  אני רוצה להתייחס למונח “דימוי גוף”. זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה לכתוב על הנושא, אבל זו הפעם הראשונה שאני אשכרה מחליטה לפרסם משהו בנוגע אליו. אני רוצה לנסות לבטא את נקודת המבט שלי.

דימוי גוף הוא נושא כאוב ומורכב, ואנסה להתייחס אליו מכמה היבטים. חשוב לעשות זאת כדי לנסות להסביר את הקושי עם דימוי גוף. לא רק הקושי שלי, כי אני מניחה שיש לו שותפים רבים, וכמובן שלא רק אנשים עם מוגבלות. אני חושבת שמדובר בנושא שנוגע לכולם, וקל וחומר לנו, האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלות, ונשים עם מוגבלות בפרט.


עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >>> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova


הקושי המרכזי עבורי הן אותן הערות שאנשים מסביבי מרשים לעצמם לומר על הגוף שלי: “רזית”, “השמנת”, ועוד שלל הערות בלתי פוסקות על איך שאני נראית. אני  מבינה שזה לפעמים מגיע ממקום טוב, אבל ההערות האלה צובטות לי בלב. האם אנשים מרשים לעצמם להעיר לי מפני שאני אישה או אולי כי אני אישה אוטיסטית? קשה לי לומר מה בדיוק נותן להם את התחושה שאפשר לומר בפניי כל העולה על רוחם או על דעתם, אם זו ביקורת על משקלי או על מה וכמה מותר לי לאכול ובאיזה סוג מזון מדובר. בכלל, התערבות בלתי פוסקת במה שאני אוכלת ובאיך שאני נראית.

בכנות, אני לא מצליחה להבין את האובססיה הבלתי נגמרת עם הגוף שלי. אני באמת שואלת. אין דברים אחרים יותר מורכבים מהמשקל שלי? למשל המצב הכלכלי, או לא יודעת, הסכסוך הישראלי-פלסטיני? באמת, קצת קשה לי להבין את סדרי העדיפויות של האנשים, שלא לדבר על החוצפה הבלתי נגמרת.

הייתי רוצה להסביר לאחרים מה ההערות האלה עושות לביטחון העצמי שלי. אני מרגישה שלאט-לאט הן מפרקות אותו לרסיסים, וכך לפעמים גם את הרצון והחיוניות שלי בחיים. אני יודעת שזה דרמטי, אבל זאת האמת.

אז בבקשה, שימו בבקשה לב להבא למילים שיוצאות לכם מהפה. הדברים האלה נכונים לגבי כל הנשים, ואולי במיוחד בהתייחס לבנות אוטיסטיות או עם מוגבלות אחרת. הפגיעה בנו היא כפולה. די עם זה.

ילידת 1994. רווקה. מתגוררת בתל אביב. מוגדרת מינקות כאוטיסטית NOS. לא מדברת. כותבת בתמיכה. סטודנטית באוניברסיטת תל אביב לתואר בספרות ובמדעי הרוח. כותבת על הגישה שלה לחיים וכדי לגשר בין עולמם של האנשים עם הצרכים המיוחדים לעולם "הרגיל".

כתבות אחרונות