נושאים קשורים

מתמודדת נפש קיבלה אישור להמתת חסד – ועוררה סערה

זוראיה טר בק ההולנדית התמודדה כל חייה עם דיכאון, חרדה, טראומה והפרעת אישיות. בראיון לגארדיאן הסבירה: "לפעמים, כשאת אוהבת מישהו, את חייבת לתת לו ללכת"

חוקרים: הסרטון הזה יעזור לכם להבין אם אתם על הרצף

מדובר בסרטון שמציג גליל דו-ממדי מסתובב שעשוי מנקודות. חוקרים איטלקים גילו כי האישונים של אוטיסטים מתנהגים אחרת במהלך הצפייה בו – בהשוואה לניורוטיפיקלים

בקרוב: שליטה באייפון ובאייפד – רק באמצעות העיניים

שורה של מאפייני נגישות חדשים צפויים להשתלב במערכות ההפעלה של ענקית הטכנולוגיה אפל. יצורפו גם יכולות בינה מלאכותית לזיהוי דיבור מוגבל והאזנה למוזיקה עבור כבדי שמיעה

“אין צוות חינוכי בשעות אחה”צ, הבן שלי חווה רגרסיה”

גן התקשורת "אייל" ברעננה נמצא בחוסר יציבות כבר שנה. הסיבה: ארבע נשות צוות יצאו לחופשת לידה, ללא תחליף הולם. האימהות פנו לעירייה: מפסידות שעות עבודה, והילדים סובלים
הסתדרות 480-100

אין אישור להסעה – ופעוט מונשם נוסע למעון באוטובוס ציבורי

בחצי השנה האחרונה אימו של שחר (שם בדוי) בן השנתיים מנהלת מאבק מול הרשויות לקבלת הסעה שמותאמת למצבו הסיעודי. במקום לספק פתרונות - הן מגלגלות אחריות
ראשיאנשים עם מוגבלותנזרקתי השבוע כי אני "עושה סרטים", אבל לא כל בחורה ככה?

נזרקתי השבוע כי אני “עושה סרטים”, אבל לא כל בחורה ככה?

עזבו את זה שאני עם הפרעת אישיות גבולית והתגובות שלי תמיד דרמטיות מהממוצע, אבל מה, לא כל אחת הייתה שמה לו ברקס? הטור של רננה אורן

עושה גם סלפי, לא רק סרטים. רננה

”אגיע אליך בתשע בערב”, אמרתי לבחור שאני יוצאת איתו שבוע וחצי. אמנם זו פעם שלישית שאני מגיעה עד אליו למרכז, כי יש לו בעיה עם האוטו, אבל הבלגתי, רציתי שנדבר.

התקלחתי, התלבשתי, אני באה לצאת בשבע, ופתאום הודעה בוואטסאפ: “שומעת? אני יוצא עם כמה חברים מהעבודה לשתות בירה עכשיו, אז ניפגש בעשר/עשר וחצי, בסדר?”

WHAT?!

לא לא לא. לא בסדר.

כבר כמעט נכנסתי לאוטו, והוא משנה תכניות בלי להתייעץ. זה לא תקין. לא בעולם שלי.

אני כזו פראיירית, אפילו קניתי לו מתנה קטנה, והוא מזיז אותי כאילו אני בתחתית סדר העדיפויות. נעלבתי, אז אמרתי לו שאני מאוכזבת ושפשוט נוותר.

בואו, גם איך זה נראה שמישהי מגיעה אל מישהו הביתה בעשר וחצי בלילה…

”מתנצל על הדחייה, אבל החיים דינאמיים, יש שינויים”.

זרקתי את הטלפון על השידה, הורדתי את האיפור, את השמלה, נכנסתי למיטה וניסיתי לישון, כדי לא להרגיש את תחושת הדחייה.

יום למחרת חיכיתי להתנצלות. היא לא הגיעה. למעשה, שבוע לא שמעתי ממנו. בדיעבד, הייתי צריכה פשוט לשכוח אותו.

אבל זה הציק לי. אולי הייתה אי הבנה? חבל לוותר בגלל ויכוח. בתמימותי שלחתי לו: ”לא ברור איך עבר שבוע ועדיין לא התנצלת”.

ואז גבירותיי ורבותיי, אז הגיעה התשובה האמיתית: ”רק הזזתי אותך בשעה, וישר ביטלת הכול. אם את היית מזיזה אותי, אני הייתי מבין. אבל אנשים לא משתנים, רננה. אז גם בפעם הבאה את תעשי לי קטעים כאלה, וזה לא מתאים לי. אני מחפש חיים שקטים. אני צריך מישהי קלילה, שלא תיכנס לסרטים”.

עזבו את זה שאני עם הפרעת אישיות גבולית והתגובות שלי תמיד דרמטיות מהממוצע, אבל מה, לא כל אחת הייתה שמה לו ברקס במקרה הזה?

לא נותר לי אלא לקבל את הגזירה. אני לא אבגוד בעצמי ואגיד לו שזה ישתנה. זה לא. כמתמודדת נפש, מצבי הרוח שלי משתנים בכל רגע. אני יכולה להיפרד ממנו יום אחד ולמחרת לחזור. זו אני.

הוא גבר עסוק, בכיר בהייטק, עובר מישיבה לישיבה עד תשע בערב. אין לו גם כוחות להתעסק איתי בסוף היום.

נזרקתי כי אני ”עושה סרטים”. חשבתי ש-כל הנשים ככה במידה מסוימת.

כנראה שאני Off the charts.

נ.ב. בסופ”ש הייתה לי יומולדת 40. אחלה דרך לחגוג, לא ככה?

לעוד טורים של רננה:

https://shavvim.co.il/author/renanao


עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova

זמרת אקדמאית. בלוגרית צבעונית עם חוש צדק וביקורת על החברה. נותנת הצצה אותנטית ומקורית לעולמה כמתמודדת נפש

כתבות אחרונות