
למה זה לא לגיטימי לומר שאני בדיכאון לפני מחזור, ולא מגיעה היום לעבודה? עולם העבודה הוא רק למתפקדים ונורמליים?
פעם בחודש, לפני מחזור, יש לי נפילות דיכאון וקשה לי להקים את עצמי מהמיטה. קוראים לזה PMS (תסמונת קדם-וסתית). הציצים כואבים, אני מתנפחת, מזמינה פיצות ומתפרעת עם האוכל. אני מרגישה שמנה ועצבנית, וזה ממש לא הזמן לראות אנשים, כי אני כנראה אצא עליהם!
הרגע חזרתי מהסופר, כמעט הרבצתי שם למישהי שעקפה אותי בתור. התווכחנו מי הייתה ראשונה, ובסוף הקופאית העבירה אותה לפניי. הלקוחה הייתה מבסוטה וחייכה לי בפנים חיוך של ניצחון. לא ידעתי שאני מסוגלת לרעוד מעצבים ברמה כזאת שאני כמעט מרימה עליה יד. מה קורה לי? התשובה היא שאני משובשת הורמונלית היום.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
למרבה הצער, עולם העבודה לא שמע על זה. זה סבבה לסמס לבוס "יש לי שפעת", אבל לא "יש לי דיכאון". למה? מה ההבדל? הרי שניהם משאירים אותי במיטה.
אם כבר הגעתי בלי אנרגיה לעבודה, ואני רוצה לחתוך מוקדם, אני אגיד לבוס משפט-כיסוי-תחת כמו "אני לא מרגישה טוב". כי אם אני אגיד "לא מרגישה טוב נפשית", זה לא מקובל.
אני משלימה הכנסה במשק בית. יש לי לקוח שממש כועס כשאני לא מגיעה. קבלו הצצה מההיסטוריה בווטסאפ:
-היי עדי, אין לי מצב רוח, אגיע מחר/תיים.
-מבאס שאנחנו מקבלים הודעה בבוקר כשאת אמורה להגיע. מקווה שתגיעי בכל זאת.
-צודק שדפקתי ברז. הצלחתי בבוקר להקים את עצמי מהמיטה וכבר נסעתי לרחוב שלכם, אבל כשחניתי ישבתי ברכב ולא יכולתי לצאת מרוב דיכאון, אז נסעתי חזרה הביתה. אם אתה מחפש מישהי יותר יציבה, אני לא איעלב.

עדי כתב "תרגישי טוב", אבל בין השורות הרגשתי שהוא כועס עלי. מאז, בכל פעם שיש לי דיכאון, אני מפחדת לסמס לו. אוף, למה אני מפחדת ממנו?! אני פאקינג עוזרת בית, קצת פרופורציות.
חבל שלא מקבלים את זה בחברה. למתמודדי נפש יש ימים עם נפילות, אז כל פעם אני אצטרך להמציא קורונה? תחשבו על החיילים שנלחמים עכשיו בעזה, אי אפשר לדעת איך זה ישפיע עליהם נפשית. אז מה, גם הם יצטרכו בעתיד לשקר?
אולי נעשה הנגשה מראש? למשל "הקלות לסובלים מדיכאון". תוותרו לי על להגיע לעבודה בימים קשים. לא רוצה לשים חיוך מזויף על הפנים כשאני מרוקנת בפנים. תנו לישון כל היום, כדי שמחר אקום יותר טוב.
נ.ב – לפני המריבה בסופר, סימסתי לעדי שאני לא מגיעה היום והוא אפילו לא ענה. איזה לחץ…
לטורים קודמים של רננה הקליקו כאן





