במפתיע, הסרט "עולם משלו" (באנגלית: עזרא, 2023) הוא גם סרט מצחיק. כלומר, כשהוא לא לופת אותך בלב וחונק את גרונך בדמעות.
ככה זה כשהגיבור הראשי, מקס, הוא סטנדאפיסט, וככל שיכולתי לאמוד – סטנדאפיסט משובח. מקס הוא מעין מספר סיפורים. הסיפורים שהוא מספר הם על אביו, שגידל אותו כאב יחידני, ועל בנו שהוא אוטיסט. מהסיפורים מצטיירת תמונה של שלושה דורות של אאוטסיידרים חברתיים: הסב, האב והנכד. כל אחד ואֲחֵרוּתוֹ, ושלושתם גם יחד משלמים מחיר כבד על כך שהם שונים מהרגיל.
כיום, אנחנו מקשרים באופן טבעי יותר בין אוטיזם לסטנדאפ. ישנם סטנדאפיסטים שמזדהים כאוטיסטים (סיינפלד, למשל) וסטנדאפיסטים שהם הורים לאוטיסטים. חוש הומור ואוטיזם כבר לא נראים לנו כשתי גלקסיות רחוקות זו מזו. הרי הומור מחייב ראייה שונה של המציאות, יכולת להמשיג אותה אחרת ורגישויות מיוחדות – וזו גם ההגדרה של אוטיזם.
*********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
*********************
עזרא, הילד האוטיסט, מצוי בלב לבו של הקונפליקט בין הוריו הגרושים: האם שרק רוצה שקט, גם אם הוא כולל נרמול, תרופות פסיכיאטריות ובית ספר מיוחד; והאב ש"חי בסרט", מחליף עם הבן שורות מחץ מסרטים מפורסמים ונושם אוויר מעושן של מועדוני סטנדאפ. בעיניו, הילד מושלם כפי שהוא.
וכמו בסרטי המסע הטובים, מגיע רגע של משבר. לפתע מופרת השיגרה בצורה מאיימת מאוד (אין ספוילר בנושא), והאב והבן יוצאים למסע, שהוא ספק בריחה ספק גילוי מחדש. יש משהו מטלטל מאוד במפגש עם מציאות שאינה מתוחמת על ידי סדר היום הקפדני של עזרא ושאין לה כרטיסי פעילויות שהוכנו מראש.
בחיים שבסרט, כמו בחיים של משפחות רבות של אנשים אוטיסטים, המציאות הזו מפגישה את האב והבן עם אנשים שלא מבינים את עזרא ומנסים "לחנך" אותו, למשטר אותו. בשונה מהחיים של רובנו, עזרא פוגש בדרך גם שורת חברים של אביו, שאוהבים אותו מעומק שונותם ומעניקים לו חוויות נפלאות: משחק שבו כולם אוכלים כמו עזרא, היכרות עם סוס, חיבוק ראשון מנערה (במוצהר, עזרא לא אוהב חיבוקים) וליקוק גלידה מכפית מתכתית (עזרא אוכל רק עם כפית מפלסטיק).
איך הסרט מסתיים? גם כאן אין ספוילר. אתם רשאים להניח שמסתיים טוב. הקהל בהקרנה שלי יצא דומע וצוחק בעת ובעונה אחת. לפני שתורידו את המסך על הכתבה הזו, אני רוצה להוסיף עוד רעיון אחד: אני לא חושב שהסרט מנסה לספק הכרעה בנושא גידולו וחינוכו של ילד אוטיסט. הסרט עוסק בחשיבותו של המסע עצמו. באומץ לסדוק מעט את מעטה האמונות המוצקות שיש לנו על האדם הזה, שהוא אוטיסט. לא צריך לפחוד מהסדק במעטה המושלם, מהקשיים של השינוי, מאי הוודאות אם נצליח או לא. כשצר לנו המקום בו אנחנו נמצאים, פיזית או נפשית, ולא טוב לנו, חייבים לזוז משם, הלאה.
הסרט הזה משופע בשחקנים נהדרים, בעיקר בובי קָנָאבָלׅי בתפקיד האב מקס, וויליאם פיצג'רלד בתפקיד בנו עזרא (שחקן-ילד מוכשר מאוד שהוא גם אוטיסט) ורוברט דה נירו הנפלא בתפקיד הסב, שמוכיח שהוא יכול "לגנוב את ההצגה" גם מילד.
הסרט "עולם משלו" מציג בבתי הקולנוע ברחבי הארץ
