ביום השנה לטבח הנורא, אני חש שוב צער עמוק על כך שנערות עם מוגבלות שנרצחו בו באכזריות לא זכו לצדק: רות פרץ ז"ל, שנרצחה יחד עם אביה, ונויה דן ז"ל, שנרצחה לצד סבתה.
צדק קשור למשפט. אולי אנשים מניחים שאין ערכאה משפטית לשפוט את חיות האדם שהרגו את נויה ורות, אבל זה לא נכון. המקום לשפוט את הפושעים האלה הוא בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג (ICC), שמעמיד לדין על פשעים בינלאומיים כמו פשעי מלחמה, ופתוח לכל מדינות העולם. התובע החוקר של בית הדין מעדיף כעת להתמקד בתביעות נגדנו, אבל תפקידו הוא לחקור כל פשע שפוגע באנושות, ואם תוגש תביעה על פגיעה בנערות ישראליות עם מוגבלות – הוא צריך לחקור גם אותה.
כיצד אנשים עם מוגבלות הפכו לקטגוריה נפרדת של פשע מלחמה? זה בראש וראשונה קישור הגיוני. אנשים עם מוגבלויות חלשים במיוחד במצבים של אלימות קשה כמו מלחמה. הם פגיעים יותר, במיוחד אם נוטלים מהם פרוטזה או משליכים אותם מכיסא גלגלים. מחקרים מוכיחים, שבמלחמה הם נופלים קורבן להתעללות ולאונס יותר מאחרים. אף על פי כן, מבחינה חוקית, ההבחנה בין אדם שיש לו מוגבלות לבין אדם שאין לו מוגבלות לא נעשתה באמנות שעוסקות בפשעים בינלאומיים, אלא באמנת האו"ם שעניינה זכויות אנשים עם מוגבלויות. באמנה זו יש סעיפים שמצווים על צדדים למלחמה להיזהר זהירות יתרה מפגיעה באנשים עם מוגבלויות.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
מדינת ישראל חתומה על האמנה וגם חוקקה חוקים שמסתמכים עליה. חמאס – לא. חמאס מעולם לא התחייב לזכויות אדם. לכן, לא מדינת ישראל צריכה לשפוט את גורמי חמאס הרצחניים אלא מדינות העולם כולו, המיוצגות על ידי בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. התובע של בית הדין אמור לחקור את הפשע. אחרת, זה נותר פשע יתום, ואין צדק לקורבנות.
אלא שאיש לא פנה לבית הדין. אף כי גם אנשים פרטיים ולא רק מדינות רשאים לפנות לבית הדין, אני לא חושב שזה היה תפקידן של המשפחות האבלות. אם רוצים לתמרץ את התובע החוקר צריך לספק לו ראיות, ממצאים פורנזיים, מיפוי של הנעשה בשטח, צילומים אם יש. אלו חומרים שנמצאים בידי המדינה ולא בידי אנשים פרטיים, והמשפחות גם לא צריכות להיחשף לחומרים האלה.
קיים גוף אחד בארץ שכונן מכוחה של אמנת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלויות – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. השכל הישר אומר, שכשמופרים בברוטליות סעיפים של האמנה, הנציבות היא הגוף שצריך להגיב. אני חושב שבמקרה זה, שהוא יוצא דופן בחומרתו, הנציבות הייתה צריכה להיות הגורם המרכזי בהכנת התביעה, בסיוע מומחים של משפט פלילי ומשפט בינלאומי, שהיו מתנדבים לעזור. הנציבות בחרה להתמקד בעניינים פחות הרי גורל.
אבל זה לא מאוחר מדי. אם לא הנציבות, אולי גורם אחר, ממלכתי או לא רשמי, יסכים להרים את הכפפה ולהשיג צדק לנויה ולרות.
