הודעה חשובה לכל מי שרוצה להפסיק לשפוט ולא יודע איך להתחיל ובמיוחד לבורדרליינים כמוני, שרוצים לחנך את העולם, אני כותבת עבורכם, לא כדאי לפספס את זה. שמעתי הרצאה מרתקת על איך להפסיק לשפוט ואני חייבת לשתף:
גדלתי עם אמא ביקורתית מאוד וכילדה חשבתי שזה נורמלי. אבל אז יצאתי לעולם ונתקלתי במציאות. לא כולם הולכים לפי החוקים של אמא, מוזר. אז אני שופטת אותם. הם אמורים להתנהג כמוני, כמו שאמא חינכה. הם אמורים להיות מסודרים, נקיים, לעמוד בתור, לא לצעוק.
כשאתה פחות שיפוטי, אתה שמח ומשוחרר יותר. שימו לב, הפתרון הפשוט להפסיק לשפוט (אך גם קשה) הוא: להפסיק לומר "אמור". כלומר, "זה אמור להיות ככה". ה"אמור" מגביל אותך לצורת חיים בה כל מי שנופל ממנה, גורם לך להתעצבן. רוצים חיים טובים יותר? תפסיקו עם "אנשים אמורים". כמובן שאם השיפוט עושה לכם טוב בחיים, אתם מוזמנים להמשיך.
פנינה לחיים שכדאי לחזור עליה כמו מנטרה: העולם הוא כמו שהוא אמור להיות. אפילו שמעתי את שחר חסון אומר את זה ;).
השכנה שלי לא תמיד זורקת זבל בפח, לפעמים זורקת בגינה שלנו. אני שופטת אותה שהיא מבולגנת וזה עושה אותי מרירה. אז מעכשיו אני מתרגלת דיבור עצמי חדש: רצוי שהיא תזרוק בפח, אבל זה מי שהיא וככה היא אמורה להיות. העולם לא צריך לנהוג בדרך שלי, אלא בדרך המציאות, כמו שהוא בדיוק עכשיו.
קבלו אמת לפרצוף שתנפץ לכם את הפנטזיה: זו המציאות. המציאות תמשיך להתקיים עם ההסכמה שלי או בלעדיה. עכשיו זה תלוי בי אם לקבל אותה או לסבול ממנה. בכביש, אני כועסת ומצפצפת למי שעוקף אותי בתור, לפעמים רועדת מעצבים וזה הורס לי את היום, אבל מתעלמת מזה שבזמן שאני צועקת על הנהג שעקף אותי, כבר עוקף אותי עוד נהג, כי זו המציאות.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
כשאני מבינה שזה חזק ממני, יש לי תחושת כניעה, רפיון ידיים, לא הצלחתי לשנות את העולם. זה מייאש אותי. המציאות הייתה לפני ותישאר אחרי. אבל! אני צריכה לזכור שאני רוצה לשנות אותה כי יש לי פנטזיה בראש על איך דברים "אמורים" להיות, הפנטזיה הזו מנהלת אותי. עבדו עלי, העולם לא באמת מתנהל לפי הבועה שלי.
המציאות לא מוגבלת לפנטזיה שלי, היא מתנהלת מעצמה. מתקופת הילדות נחרט לי במוח איך להתנהג ולכן מוזר לי שמתנהגים אחרת. החוקים שנחרטו לי במוח כעת מנהלים אותי ואני מנסה לכפות אותם על אחרים. חשבתם פעם לשים סימן שאלה על החוקים האלה? למשל "אמורים לשלם לי יותר". אולי אני אמורה להרוויח בדיוק ככה כדי שאהיה מתוסכלת ואעזוב לעבודה יותר מוצלחת?
וכששופטים אותי? למשל, יש בתים שמשאירים את מכסה השירותים סגור. בשביל להשתמש, צריך להרים את גב המושב. מעולם לא הבנתי מדוע, וכשאני יוצאת מהשירותים, אני לא סוגרת אחרי את גב המושב. מישהו שאצלו בבית כן סוגרים, עלול לשפוט אותי (כמו שאני שופטת את השכנה עם הזבל) ולומר לעצמו "מי זו חסרת התרבות הזו", וההתנשאות הזו תמרר אותו ותבודד אותו ממני.
אם במקום השיפוט "השכנה לא אמורה להשאיר זבל בגינה" אומר לעצמי: "השכנה אמורה להיות כמו שהיא", אומנם ארגיש התנגדות בהתחלה, אך זו המציאות, אפורה, לפעמים השכנה תשאיר זבל, לפעמים לא. לא הכול שחור־לבן כמו בעולם הפנטזיה שלי.
להתעקש על השיפוט שלי זה ללכת נגד הטבע של השכנה ולאמלל את עצמי כל יום מחדש. להילחם במציאות זו מלחמת התשה ומי מותש? אני. חוץ מזה, "אמור" = פנטזיה אידאלית. אנחנו תמיד אידאליים?
אתה מצפה לאידאל אבל אתה מקבל מציאות והפער אוכל אותך, אתה נהיה מריר כלפי העולם, אתה מרגיש שלא מבינים אותך, שהאנושות מכוערת. אז עכשיו, במקום שארגיש קורבן, אני מזריקה מציאות לווריד: כל השיפוטיים, עשו ניסוי, במקום "הוא לא אמור לעקוף אותי בכביש", תגידו "העולם הוא כמו שהוא אמור להיות", תתרגלו לראשונה זרימה עם המציאות שלא מתכחשת אליה. תראו שתהיו רגועים יותר. אתם יכולים ומגיע לכם.
זה לא אומר שהאידאל שלכם טועה, למשל "אסור לגנוב מהסופר", אבל מישהו גנב!, אבל בשביל שלא אכעס, בשבילי, בשביל ריפוי עצמי ולשרוד מנטלית, אני אגיד "זו המציאות". כן, זה מצריך תרגול יומיומי.
אני בורדרליין ורוצה לחנך את העולם, אתם יודעים כמה "אמור" מאמלל את חיי? השבוע רציתי לקנות חלב. יש מכולת ליד הבית. אבל במכולת מוכרים חלב בכמה אגורות יותר מהמחיר המפוקח, המחיר ש"אמור" לעלות חלב לפי חוק. אז לא נכנסתי למכולת כי לא רציתי להתחיל לריב עם המוכר!. כלומר השיפוט גורם להימנעות ויוצר מגבלות. שלא לדבר על אנשים שמתגרשים בגלל שיפוט.
תראו, לפעמים אסור לקבל את המציאות כמו שהיא. למשל כשהייתה עבדות או בתקופת הנאצים. אבל אלה מקרים שאתה באמת רוצה לשנות את המציאות לטובה ולא מתוך נוירוזה/פנטזיה. אני מדברת על שיפוט יומיומי שלא ישנה את העולם או שאין לך כבר כוח למלחמות הקטנות. אז זהו, זה נגמר, מהיום הכול עומד להשתנות.
כן, זה מפחיד לשחרר מהפנטזיה, אבל שווה את זה. יאללה כבר, תנסו ותגיבו איך היה.
