תיזהר מזה. העובדה שאכפת לך יותר מדי ממה שאחרים חושבים, יכולה למנוע ממך להגשים את עצמך, זה מחיר כבד מדי. אני לא אומרת שתהיה מניאק שלא אכפת לו מאף אחד. אבל גם לא ההיפך. אל תהיה בן אדם שרק מרצה אחרים. דרך האמצע היא הכי טובה: להיות עצמאי ונבדל מהטוב או הרע שיחשבו עליך. להיות אותנטי לערכים שלך. אתה לא יכול להגשים את החלומות שלך, כשאתה יותר מדי תלוי בדעות של אחרים.
תחשוב רגע, מהי דעה של מישהו? מחשבה. דמיון מתוך עולמו הפנימי. כשרציתי להתחיל לשיר ברחוב, פחדתי מה יגידו. מבחינתי, אני זמרת יוצרת עם תואר מהאקדמיה למוזיקה, שמציגה את האמנות שלי ברחוב. מבחינת אנשים אחרים, הם יכולים לחשוב שאני קבצנית ולזלזל בי. אבל שוב, מהי דעה? דמיון של מישהו. האם אני צריכה לתת לצרות אופקים של אנשים שחושבים שזמר רחוב הוא קבצן, להכתיב לי לא לצאת לרחוב ולהגשים את עצמי? זה מגוחך. זה אפילו טראגי אם הייתי מונעת את זה מעצמי. תבין, החלום שלך הכרחי והוא לא סתם ניתן לך, הביטוי שלך בעולם חשוב, והתפקיד שלך הוא להיות נאמן לעצמך.
לצערי, היו כמה אנשים שעברו לידי ברחוב, שמו ידיים על האוזניים, כאילו הם לא רוצים לשמוע אותי, ואמרו לי "לכי תמצאי עבודה". אבל אני לא אגביל את הביטוי שלי בעולם על סמך ביקורת. את רוב האנשים שימחתי, וזה מה שחשוב.
תמיד ידעתי שהיעוד שלי זה להיות קול לאנשים שאין להם קול. אתה חושב שמישהי שמשרתת אחרים דרך הייעוד שלה, באמת צריכה שיגידו לה: "את שרה יופי"? או "אני לא אוהב את השירה שלך"? לא. אני לא מחפשת אישור, אני יודעת שאני בדרך הנכונה. וזו השיטה להפסיק לפחד מה יחשבו: להיות נאמן לערכים שלך, ליעוד שלך.
לכל האנשים שיורדים עלי יש את הפחדים שלהם. אולי הם לא היו מעיזים לשיר ברחוב? אולי זו הקנאה שלהם שנותנת לי ביקורת? אולי לימדו אותם שלשים כובע עבור כסף ברחוב זו בושה? הם לא יודעים על היעוד שלי, אין להם את הערכים שלי. אז בביקורת שלהם, הם כופים את הערכים שלהם עלי, אבל אני לא חייבת לקבל את זה. שלא תטעה, פידבק זה חשוב. אם לא הייתי מקשיבה לקהל, לא הייתי יודעת מה עושה לו שמח. אבל לא לבלבל את זה עם ביקורת.
אז למה גם לא כדאי להיות תלוי במחמאות? כדי לא להיות זקוק להן. אם תהיה תלוי באחרים, זו בעיה, כי אי אפשר לסמוך על אנשים שתמיד תקבל מחמאות, כי אם מישהו לא יחמיא? שוב תפקפק בעצמך? אי אפשר לתפקד ככה. אתה גם יכול אשכרה לריב (!) עם אנשים שלא מפרגנים לך כי אתה כל כך זקוק לאישור בצורה נוירוטית. עזוב את זה, שחרר אותם. אתה לא באמת זקוק לאישור שלהם.
כמה פעמים שמעת על אנשים מוכשרים שלא עברו אודישנים? בשביל להגשים את עצמך, צריך לקום ולנסות שוב. איך אני אנסה שוב, אם אני מאמינה לבוחן באודישן שאני לא מספיק טובה? לכן, לא צריך להזדהות לא עם ביקורת ולא עם מחמאות. זה שהייתה זמרת יותר מתאימה לתפקיד, לא אומר שאני לא יכולה לשמח אנשים עם השירה שלי.
גם אתה יכול להפסיק לפחד מה יחשבו. תבין, הפחד לא משרת אותך. להיפך, הוא מונע ממך להגשים את עצמך. הגיע הזמן לשנות. זה אומר שמעכשיו מישהו מחמיא לך? סבבה. מישהו נותן ביקורת? גם סבבה. הרי במשחק הרנדומלי הזה, אי אפשר לנצח. תמיד תהיה דעה הפוכה משלך. גם אם היית מתנהג בצורה מושלמת, היה למישהו מה להגיד עליך. אז זה לא שווה להפסיד סיפוק מהחיים בגלל משהו שאין לך שליטה עליו ויקרה בכל מקרה.
אבא שלי נפטר השנה, גם על זה אין לי שליטה. וגם אני אמות יום אחד, אז לפחות אדע שחייתי בהלימה עם מי שאני!. זה סבבה שאני לא האדם הממוצע, שהדעה שלי לא פופולרית, למי אכפת?
הודעה חשובה לאנושות: צאו מהסרט, אף אחד לא באמת חושב עליכם. רוב האנשים עסוקים בעצמם. שזה מעולה! כי אני חופשיה לעשות מה שטוב לי. שרתי שנים ברחוב ולאף אחד לא באמת היה אכפת שאני עושה את זה. אולי לשכן שהתלונן על הרעש. אנחנו לא באמת מרכז העולם.
רוצה הוכחה? נגיד שאני חושבת שאני נראית רע בתמונות של הטור הזה ומפחדת מה יחשבו עלי. תגיד, כשנכנסת לקרוא, נכנסת בגלל איך שאני נראית או בגלל הנושא? בגלל הנושא, תודה. אני יכולה לחשוב שאני מרכז העולם, אבל בפועל כל אחד עסוק בעצמו, נכנסת לקרוא בגללך. איזו תחושת שחרור! זה לא משנה אם אני נראית רע בתמונה. כשצרפתי תמונות, שאלתי את עצמי: "מה יעביר את המסר?". הנושא הוא המסר, לא אני. ברגע שיש לך סיבה יותר גדולה מעצמך, זה נותן לך כוח לדבוק באמת שלך.
טעות קריטית זה לקחת הכול אישי כי לפעמים מה שאנשים חושבים עליך אומר קצת עליך והרבה עליהם. אתה לא יכול לשלוט במה הם חושבים או מרגישים. למשל, אם יש לי מצב רוח טוב ואני רואה קבצן, סביר להניח שאתן לו כסף. לעומת זאת, אם אני עצבנית, אז אני חולפת על פניו. זה רנדומלי, לפי מצב רוח. אז לשים את החיים שלך בידיים רנדומליות? איך אפשר לחיות ככה? צריך להתמקד במה שיש לך שליטה ומה שלא מקדם אותך – ביי!
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
למעשה, אני לא צריכה לדאוג מה יחשבו, אלא מה אני אחשוב אם החמצתי את ההזדמנות בסוף היום להיות ביטוי אותנטי של עצמי. הרי מי שבאמת אוהב אותי, יאהב את האני האמיתי שלי בכל מקרה. אני רוצה שתעזו, חברים. שהיום תהיו נאמנים לעצמכם, קחו בעלות על היום. ויודעים מה? אנשים ירגישו שאתם אותנטיים ויעריכו אתכם אפילו יותר! כי בואו, מרגישים כשאדם מזויף. צאו ותהיו שגרירים של האמת שלכם, כי לא סתם אתם פה בעולם, העולם צריך אתכם, הוא לא צריך שכפול של איזו מסיכה שאתם שמים כדי לרצות אנשים. ואגב, כשתעזו להיות אתם, אוטומטית תהיו השראה לאהובים שלכם להיות גם הם מי שהם.
אפשר לשנן: אני לא צריך את האישור של אחרים. אני עצמאי ונבדל מהטוב והרע שחושבים עלי.
צאו לדרך, מאמינה בכם, רננה.
(את ההשראה לטור לקחתי מאיתן עזריה, ברנדון בורצ'ארד ו-ליאו מערוץ actualized.org).
