הקשבתי לאחרונה לשיחה מעניינת בין המשלבת לבין מדריכת הפילאטיס שלי. הן דיברו על הצורך בבתי ספר לחינוך מיוחד והאם מדובר במערכת חיובית או שלילית עבור ילדים עם צרכים מיוחדים.
צריך לומר בכנות, לא הייתי בבית ספר מיוחד ואין לי ניסיון או חוויות שהייה שם. אבל, כילדה צעירה מאוד כן הייתי במשך שלוש שנים בגן מיוחד, שההורים אומרים שנחשב אז לבולט בתחומו בארץ. עדיין, אני זוכרת שלא הרגשתי בו שבאמת רואים אותי או מנסים להבין מה באמת אני צריכה. אני זוכרת שהייתה לי שם חוויה קשה, וזאת למרות שמדובר במערכת ייחודית לילדים אוטיסטים ועבורם.
אני מבינה שלא כל אדם שנכנס למסגרת של חינוך מיוחד חווה בהכרח את אותן חוויות שאני חוויתי, וגם הייתי צעירה מאוד, אבל עדיין אני תוהה אם זו המסגרת הנכונה, במיוחד כשמכניסים לתוכה אדם שיש לו בעיות כל כך עמוקות של תקשורת ושל הבנה חברתית, ומצפים ממנו להיות חלק ממקום שבו לכולם יש בעיה תקשורתית רחבה.
לכן,זה עניין ששווה בהחלט דיון משמעותי. אי אפשר לעשות את זה בטור קצר, אך אנסה להתייחס אליו משני היבטים.
ההיבט הראשון הוא עניין התפקוד. כיום, הרצף האוטיסטי מחולק בצורה גסה מאוד לשלושה – תפקוד נמוך, בינוני וגבוה. התפקודים האלו נקבעים בעיקר בהתאם ליכולת של כל אוטיסט לחיות בצורה עצמאית, וזאת על פי ההבנה של העולם. כלומר, רמה תפקודית ובעיקר תפיסה קוגניטיבית מקובלת. השאלה היא איך מחליטים מי שייך לאיפה ומה יותר משפיע על קביעת רמת התפקוד, עצמאות או הבנה קוגניטיבית.
בנוסף, צריך לומר כי המושג תפקוד עשוי להיות פוגעני, בעיקר כשמדברים על הנושא בפני האדם עצמו. אני חושבת שיש מקום להבחין בין אדם אוטיסט אחד לאחר, כדי להתאים עבורו תוכנית עבודה שהכי נכונה לו, אבל ניתן להפוך את השיח ליותר נעים ומכבד וליותר אישי. כלומר, כל אחד או אחת לפי מה שמתאים לו או לה ולא בהתאם לקבוצת השיוך הכללית בתוך המסגרת. הדבר הזה בהחלט קרה במסגרת השילוב שלי במערכת הרגילה, ומסביבי היו בני כיתה תקשורתיים מאוד.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
סוגיה נוספת היא ההחלטה האם נכון לבודד אנשים אוטיסטים משאר החברה. יש קולות רבים שקוראים ליותר שילוב של אוטיסטים במקום לבודד אותם במסגרות נפרדות משלהם, ולפעמים גם במקומות גיאוגרפיים מרוחקים. עם זאת, אני מבינה שהחוויה של כל אוטיסט היא שונה, וכך גם אולי הצרכים שלו, ולכן אני מבקשת לא להיות נחרצת. אני מבינה שהתנהגות אלימה או קולנית היא בעייתית, אבל סתם התנהגות שונה, אוטיסטית, ממש לא בעייתית לשילוב, ובעיניי זה צריך להיות העיקרון המנחה.
אני רוצה לשתף בחוויית השילוב שלי בבתי ספר "רגילים" – מגן חובה ועד לבחינות הבגרות בי"ב; הכל כאוטיסטית שלא מדברת ומלווה במשלבת צמודה.
סך הכל היו לי מורים מכילים. עד היום אני בקשר עם מורה נפלאה שברמה אמיתית ניסתה לראות אותי כפי שאני, להכיל ולהבין למה אני זקוקה. היום היא ממש חברה. כמעט כל השנים היו איתי חברות וחברים, בני כיתה ומורים, שרובם אנשים עם לב ענק ועם המון הבנה. אני חושבת שהכיתות שהייתי חלק מהן בלטו בלכידות החברתית שלהן בתוך השכבה. אני מבינה שזאת הייתה החוויה האינדיבידואלית שלי, אבל אני לא יכולה לדמיין התאמה אחרת בשבילי.
לעוד טורים של לי הקליקו כאן
אני חושבת שכל אדם על הרצף זכאי לשמוע את כל האפשרויות הפתוחות לו, וכמובן שעל המדינה לוודא שאכן לכל אזרח אוטיסט פתוחות כל האפשרויות. לא משנה איפה הוא גר, כמה כסף יש למשפחתו ומה התפיסה החינוכית המקרית של מי שקובע בשבילו.
