לא מזמן חגגתי יום הולדת 30. אומרים ש־30 זה ציון של יום הולדת מיוחד, כזה שעוברים בו ממש לעולם הבוגרים. שמעתי שזה גיל שבו חשים הרבה שמחה וצמיחה פנימית. יש כאלה שחושבים שזה גיל אידיאלי. לדעתי, זה סתם עוד מספר, עוד אבן דרך של גיל שאין לה חשיבות מיוחדת. שהרי, אני בדיוק אותו אדם מאתמול.
בכל זאת, אני מרגישה את הלב שדופק, את ההתרגשות שגוברת ואת החשש שעולה, בעודי מתארגנת למסיבה שלי. כשיום ההולדת הוא עגול, יש נוהג לערוך מסיבה מיוחדת. אני יודעת שמשלבות שליוו אותי לאורך השנים צפויות להגיע. נשים שליוו אותי לאורך חיי בשלל צמתים ופיתולי דרכים, שהיוו לי משענת בשעות הקשות. אני מאוד מקווה שאצליח להרשים אותן, שהן תהיינה גאות בי על הדרך שעשיתי. אני חוששת מאוד לאכזב אותן. חוששת שלא אצליח לשלוט בהתרגשות ושאתנהג בצורה מביכה מולן.
לאורך השנים היו פה הרבה משלבות וכל פעם שמישהי עזבה הלב שלי נשבר. זה לא פשוט לאבד שוב ושוב דמויות, שהן כל כך משמעותיות בחיים. בכל פעם ללמוד מחדש שוב אדם אחר, להיות קשור אליו, להתחיל מחדש ולהתאים את עצמך למישהו אחר. הרבה פעמים התלבטתי אם נכון לשמור על קשר, אם נכון לשתף בכמה שאני מתגעגעת, בכמה משמעות היה לקשר עבורי. לפעמים אני תוהה אם זה בכלל כדאי להמשיך ולחשוב על זה, או שאולי עדיף לשכוח ולהמשיך הלאה בחיים.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
בימים אלה אני שוב נפרדת ממשלבת שהייתה איתי לאורך זמן רב בתקופה שהייתה מורכבת עבורי, ברגעים של קושי ושל הרבה בלבול שחוויתי, אולי במיוחד לאורך השנה האחרונה. שוב עולה בי הבלבול, תהייה אם עשיתי משהו לא נכון, אם יכולתי לנהוג אחרת, אם הייתי מספיק טובה. לצד הבלבול עולה החשש. האם אסתדר עם המשלבת החדשה? האם היא תאהב אותי?
כשאני פוגשת משלבת חדשה, זה תהליך מורכב והוא דורש ממני משאבים רבים. בין היתר, אני נדרשת להרבה סבלנות ולאיפוק עצמי, וזאת אל מול התסכול שכרוך בלמידה שלי את האדם החדש ובלמידה שלו אותי ואת הצרכים שלי. התקופה הראשונית הזו מלווה בהרבה תסכולים ובאי הבנות.
בסוף נותרת הדילמה, האם אחרי הכל לשמור על קשר או לשחרר ולעזוב. קולות מבחוץ מדברים לפעמים על שברון הלב. לדוגמה, ישנם קולות של בני המשפחה שלי שנקשרו גם הם פעמים רבות למשלבות, וכשהפרידות הפכו להן קשות, בחרו עם השנים להתרחק כדי להימנע מלב שבור. מצד שני, יש קולות אחרים, קולות מבפנים, שמדברים, בין היתר, על החשיבות לקחת איתי לעתיד את כל חוויותיי הרגשיות ואת כל מה שלמדתי במהלך הזמן המשותף שלנו. אני תוהה כמה באמת אני יכולה לקחת ממשהו שאותו אני נאבקת לשכוח. אולי חלק מהאהבה הוא הכאב, כמו שאומרים, ואולי כדי שנרוויח אנחנו צריכים גם לסבול. אני חושבת שבסוף הרווח מהחוויות, למרות הפרידות, גדול מההפסד, ואני מוקירה את שניהם.
