לאחרונה, בעקבות הופעתי בתוכנית "ריאיון מיוחד", פונים אלי הרבה בשאלות בנושא הכתיבה התומכת ומבקשים ממני להסביר את הדרך הייחודית שבה אני מתקשרת. שואלים אותי על הדרך שבה אני נתמכת בידי המשלבת, ועל הדרך שבה היא מצליחה להבין את הכתב שלי, שלפעמים נראה כמו קשקוש מהצד.
לפני הכל , אני רוצה להסביר משהו עקרוני. המשמעות של הכתיבה התומכת, כשמה כן היא, שאני נתמכת בכתיבה ולא מובלת. הכוונה היא שאני זאת שכותבת ולא המשלבת. המשלבת רק תומכת בי ביד כדי לעזור לי להתניע את התהליך. הסיבה שבגללה אני זקוקה לכך, היא שיש לי קושי להתניע פעולה ואני זקוקה למחווה שתעזור לי להניע את עצמי.
חשוב לי לציין, שלמרות שהופעתי בטלוויזיה בעבר, ההשתתפות בתוכנית "ריאיון מיוחד" הייתה חוויה מרגשת, ייחודית ואף מלחיצה. הגעתי לתוכנית עם חששות רבים והיה לי חשוב לייצג את קהילת האוטיסטים בגאווה. במצבים כאלה, יש שאני מתקשה לכתוב באופן ברור ומווסת, והכתב שלי משקף את הסערה הפנימית שאני חווה.
כדי שהמשלבת תבין אותי ואת הכתב שלי, אנחנו עוברות תהליך ארוך שלפעמים נמשך חודשים רבים, במהלכו אנחנו מכירות את הכתב אחת של השנייה בשלל מצבים. בגלל שהמשלבות לומדות להכיר אותי ביום יום, בשיא ובשפל שלי, הן יודעות לזהות מתי אני לחוצה או מתרגשת, לפי הכתב שלי. כשאני יותר רגועה, הכתב שלי מסודר וברור יותר. אבל ברגעים שבהם אני מתרגשת, הכתב שלי נראה פחות ברור מהצד, ואני עשויה לחבר אותיות או לעלות על מילים, ואז לפעמים אנשים חושבים שזה סתם קשקוש, וקשה להם להאמין שאני זאת שכותבת.
היו לי גם משלבות שלא היו צריכות בכלל להסתכל על הדף. הן סיפרו שאחרי הרבה זמן של תמיכה בכתיבה הן הרגישו את התנועה. ואני בכלל מאוד מדגישה את ההבחנה בין המילים ואת הנקודה בסוף כל משפט. אפילו מדגישה מדי. אז יודעים.
כמה שזה יכול להיות מובן באופן אובייקטיבי, עדיין זה מעליב אותי שאנשים חושבים ככה. זה גורם לי לחשוב על כך שאני נראית אולי טיפשה כלפי חוץ ושאנשים לא מסוגלים לקבל את זה שאני אדם אינטליגנטי עם מחשבות, דעות, רגשות ותשוקות כמו כולם.
אני יודעת שעבור הרבה אנשים זה נראה לא אמיתי ושהם בטוחים שזאת לא אני שמובילה את הכתיבה. אני גם יכולה להבין את זה שהעניין כולו נראה לא אמיתי כשמסתכלים מהצד בלי היכרות מוקדמת עם הנושא. אבל בשבילי מדובר בתהליך שאני עובדת קשה בשבילו ומיומנות שאני משקיעה בה המון. חשוב לי שאנשים יכירו בזאת ושידעו שהמילים שאני כותבת הם הקול היחידי שיש לי.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
בכל מקרה, ב"ריאיון מיוחד" תמכה בי המשלבת גל, שעובדת איתי זו השנה התשיעית. מידת הביטחון שהיא משרה עליי היא מקסימלית. כך נדמה לי שגם מידת ההבנה שלה אותי. אני מבינה גם שקיצרו בעריכה את משך זמן הכתיבה שלי (בגלל סיבות טלוויזיוניות) לעומת אורך המלל שגל ביטאה עבורי. אני מניחה שגם עובדה זו השפיעה על התהיות לגבי הכתיבה שלי.
אני כותבת בתמיכה מהראש לדף, אבל מעתיקה לבדי וללא תמיכה מהדף למקלדת של המחשב וגם נניח בעיפרון או עט על גבי מארקר או טוש. אני אפילו כבר מצליחה להקליד לבדי מילים בודדות מהראש למחשב, אבל לא משפטים ארוכים. אני עובדת על זה זמן רב וזה הולך לאט מאוד. הרבה פעמים גם מעצבן ומתסכל אותי.
למי שמעוניין לקרוא עוד בנושא, אני ממליצה לקרוא את ספרי הראשון והחדש: "מילה שלי", בו אני מתייחסת לחיי, ליכולותיי, לדעותיי ולמחשבותיי, ושם אף פירטתי מעט על התהליך. אודה לכם מאוד אם תרכשו את הספר ותתמכו בי ובכתיבה שלי.
ניתן למצוא אותו בחנויות הספרים או להזמין אותו באתר www.mila-shelee.co.il
