
מי יהיה "הכוכב המיוחד הבא"? מחר, 19 בנובמבר (חמישי), יתקיים במרכז האמנויות הרב־תחומי בהוד השרון גמר תחרות השירה הארצית הראשונה לאנשים עם מוגבלות, בהנחיית טל מוסרי. שישה זמרים וזמרות ולהקה אחת יתחרו על הזדמנות להופיע ב"קסם של פסטיבל" בחנוכה הקרוב, לצד כוכבי ילדים אהובים.
התחרות מתקיימת ביוזמת אקים ישראל, במימון משרד הרווחה והביטחון החברתי ובהפקת "ראש חוצות – אמנות ברחוב", במטרה להעניק במה לכישרונות מוזיקליים של אנשים עם מוגבלות. מתוך כ־25 מועמדים נבחרו שבעת הפיינליסטים, שעברו חזרות מקצועיות והקלטות באולפן לקראת הגמר.
"הייתי בטוחה ששוב יגידו לי לא"
יסמין ששון, בת 31, המתגוררת במערך הדיור של עמותת ניצן בקריות, התקשתה להאמין כשהתבשרה שהעפילה לגמר. "הפתיע אותי בטירוף שקיבלו אותי", היא מספרת. "באתי בראש של 'יגידו לי עוד פעם לא', כי אני רגילה לזה. ואז פתאום אומרים לי: 'יסמין, התקבלת לגמר'. הייתי בשוק טוטאלי".
מאחורי ההתרגשות עומד סיפור חיים מורכב. ששון מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת ובגיל עשר וחצי איבדה את אמה. לדבריה, בעקבות האובדן החלה הידרדרות במצבה הנפשי. לאורך חייה חוותה גם פגיעות מיניות חוזרות, התמודדה עם חרדות, פגיעה עצמית ואף ניסיונות אובדניים.
"עברתי חיים מאוד לא פשוטים, נפלתי על האנשים הלא נכונים ולא היה לי אמון בבני אדם, בעיקר לא בעצמי", היא משתפת. "זה הגיע למצב שלא רציתי להיות פה, כי הקיום היה עבורי סבל קשה מנשוא".
המוזיקה ליוותה אותה מאז ילדותה. "סבא שלי גילה אותי כשהייתי בת חודשיים. הוא אמר שכבר אז שרתי", היא מחייכת. בהמשך הפכה לזמרת בבית הספר, החלה לכתוב ולהלחין ואף פירסמה שיר מקורי ביוטיוב.
"אני מצליחה להוציא במוזיקה, בשירים שלי, את כל מה שבפועל אני לא מצליחה לבטא", היא מסבירה. "היו תקופות שזה היה בעיקר שירי דיכאון והיום זה יותר בכיוון של לחזק את עצמי ואת הסביבה".
הדרך לבמה לא הייתה נטולת אכזבות. בעבר ניסתה ששון להתקבל לתוכנית שירה מוכרת, אך יצאה מהאודישן בתחושה קשה. "המשחק היה מכור, מלכתחילה לא נתנו לי סיכוי. אז למה באתי?". לדבריה, היא התרשמה שהמתמודדים כבר נבחרו מראש ושמועמדים נוספים הוזמנו בעיקר לצורכי צילום. בעקבות החוויה החליטה שלא לגשת שוב לאודישנים לתוכניות שירה.
"ככל שהיא בעטה, החיבוק גדל"
לפני כעשור הגיעה ששון לעמותת ניצן, שם הכירה את נעמה קושניר, המלווה אותה לאורך השנים. קושניר מספרת שהצוות הבין כי הדבר החשוב ביותר הוא להעניק ליסמין תחושת בית וביטחון.
"החוק היה מאוד פשוט: ככל שהיא בועטת יותר, ככה החיבוק גדל", היא מתארת. "הפעם הראשונה שממש התרגשתי הייתה ביום שהיא איפשרה לי לחבק אותה. זה לקח כמה שנים טובות. אז הבנתי שעשינו משהו טוב".
קושניר הייתה גם זו שעודדה את ששון להגיש מועמדות לתחרות, לאחר שהתאכזבה מניסיונות קודמים להתקבל לתוכניות שירה. "אני חושבת שהתחרות הגיעה כשיסמין כבר הייתה בשלה אפילו לקבל 'לא'", היא מסבירה. "השירה שלה היום באה ממקום עמוק, חשוף ואמיץ".

ששון מקווה שההשתתפות תפתח עבורה דלתות נוספות, אך חשוב לה גם המסר שהיא מבקשת להעביר: "לפעמים צריך בן אדם אחד שמאמין בך בשביל שתאמין בעצמך וכדי שיהיה לך סיכוי. בזכות התמיכה המתאימה שקיבלתי ואני מקבלת הגעתי לכאן".
היא רואה בתחרות גם הזדמנות לשינוי חברתי. "זה סוג של אפליה מתקנת", היא אומרת. "גם לאנשים עם מוגבלות יש כישרונות, גם אותם צריך לראות, גם להם מגיע".
"אני רואה זמרים בטלוויזיה וחושב: אולי גם אני יכול"
בין הפיינליסטים נמצא גם חיים אביטן, בן 42, המתגורר בדירת עצמאיים במסגרת פנימיית אשכר בקרית טבעון. אביטן מעדיף שלא לפרט על מוגבלותו, אך על אהבתו למוזיקה הוא מדבר בהתלהבות. במהלך הריאיון, כדי לאפשר לו לבטא את מחשבותיו, חלק מהשיחה התנהל באמצעות שאלות ממוקדות, ובהן שאלות שהתאפשר לו להשיב עליהן בחיוב או בשלילה.
"אני מאוד אוהב לשיר", הוא מספר. "אני רואה הרבה זמרים שרים בטלוויזיה ואומר: איזה כיף להם, אולי אני גם יכול להיות כמוהם".
כשאני שואלת אם חשוב לו שהבמה תאפשר לאחרים לראות ולשמוע אותו, הוא משיב בחיוב וממהר להוסיף: "כן מאוד. וגם לזכות במקום הראשון".
מאחורי החלום מסתתר גם סיפור של אובדן. אביטן מספר על פרידה מאנשים יקרים בחייו, ובהם אביו, סבתו ואדם שהיה בן זוגה של אמו, שאליו היה קשור מאוד. "יום אחד שמעתי שיר על אבא, ממש ירדו לי דמעות", הוא משתף. לדבריו, כשהוא שר הוא חושב לעיתים על האנשים שאיבד ואם יזכה היה רוצה להקדיש את ההישג לבני משפחתו.
אביטן מספר שכאשר הוא עצוב או כועס, האזנה למוזיקה מסייעת לו להתמודד עם רגשותיו. לקראת הגמר הוא מתרגש במיוחד מהאפשרות להופיע עם נגנים מקצועיים, חוויה שלא התנסה בה בעבר. "פעם ראשונה על במה ושיש לי נגנים זה הדבר הכי מרגש", הוא אומר.
אל האירוע צפויים להגיע גם חבריו, בת זוגו והמדריכה המלווה אותו. כשאני שואלת מה ירצה לעשות בעתיד, התשובה ברורה: "להמשיך להיות זמר, לעבוד עם אנשים ולהמשיך לעשות מוזיקה. זה החלום שלי".
סיגל פרץ יהלומי, מנכ"לית אקים ישראל, מדגישה כי התחרות מבקשת להציב במרכז את רצונותיהם וכישרונותיהם של אנשים עם מוגבלות ולאפשר להם להשפיע על חיי התרבות בישראל.
רקפת בן גיא, ראש מינהל מוגבלויות וסמנכ״לית בכירה במשרד הרווחה והביטחון החברתי: ״אירוע זה הינו נדבך אחד מתוך מערך נרחב של יוזמות ואירועים שאנו יוצרים ומנגישים בשירותי הדיור בקהילה. זאת כחלק מחזון המינהל לכדי שילוב מלא, עצמאי ואקטיבי של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים: מתעסוקה ודיור ועד תרבות, אמנות ובמות מרכזיות. ששת האמנים והלהקה שיעלו על הבמה לא רק מציגים כישרון יוצא דופן, אלא מממשים את הזכות שלהם לקחת חלק מרכזי בקהילה״.





