מאת רלי פיזנטי
אני רוצה להוכיח כעת שאכן משוואות חברתיות עובדות, וכן, באופן אגואיסטי, כפי שכבר הסברתי.
בחלק מהעיניים הישראליות, יש נטייה להפריד בין ערביי ישראל והפלסטינים, אלו שמעבר לקו הירוק ובעזה, למרות שהם כולם פלסטינים. הנרטיב שלהם מאוד מוצק: הם נכבשו, חלקם גורשו וזאת היא אדמתם, מולדתם. לדעתי, מתקיימת בתוכם משוואה חברתית הרוצה להשיב את מה שנגזל, למשל אדמה, משפחה, כבוד. לרובנו ברור מדוע רובם של ערביי ישראל מתונים בהרבה מהפלסטינים, שחלקם, בלוחמנות שאימצו, מהווים סיכון ביטחוני עבור מדינת ישראל.
הסיכון הביטחוני לסוגיו מחייב את העוסקים בביטחון המדינה למצוא פתרונות. חלק מהפתרונות מיצרים בעיה בעצם הפגיעה בזכויות בני אדם שאינם מהווים בעיה ביטחונית, וביצירת סטיגמה גורפת כלפי קבוצות שונות של פלסטינים, ולכן סביר להניח שגם את הסוגיה הזו צריך לפתור.
ועדיין, צריך להפנים שמי שנגזל, או חושב שנגזל ממנו דבר מה, יעשה כל שביכולתו על מנת להשיב לעצמו את אותו גזל. את המשוואה החברתית לא מעניינת זהותה של אותה קבוצה חברתית הטוענת לאיזון המשוואה. לכן עלינו להיות מודעים לכוח העצום שיש למשוואה, בכדי לצפות ולהבין התנהגויות של קבוצות חברתיות.
חוק האזרחות, יש אומרים, נועד להגן על ביטחון המדינה ועל הדמוגרפיה, ויש אומרים שהוא מפלה משפחות פלסטיניות משני צידי הקו הירוק. את החוק הזה עשה הליכוד, שגם הצביע בעדו בהוראת שעה מידי שנה. כלל המפלגות הערביות התנגדו לו בתוקף.
רק שהפעם קרה משהו אחר. לא רק שמייסדי החוק התנגדו לו במטרה להביך ולהפיל את הממשלה שקמה בלעדיהם, גם מחצית מהמפלגות הערביות הצביעו בעדו, וכך מצאה עצמה הכנסת כולה במבוכה שלא הכרנו: מפלגות מימין ומשמאל נגד מפלגות מימין ומשמאל, בלי קשר לביטחון המדינה או לפגיעה בזכויות אדם. על פניו זה לא הגיוני. נכון? לראשונה החלוקה היא בין קואליציה לאופוזיציה, באופן שונה מחלוקה בין ימין ושמאל.
אך את ההיגיון מצאתי בשתי משוואות. אחת חיובית, זו של הממשלה החדשה. כלל המפלגות ידעו לנהל תקשורת משתפת, כזו המחפשת פשרה תוך התמודדות עם הבעיה שלא ממקום כוחני. בכך איפשרה לעצמה הממשלה לייצר מציאות התנהגותית חדשה ושונה מזו שאנו מכירים. כתוצאה מכך, גם אלו שהתנגדו לחוק הצביעו בעדו, כשלמעשה הם מצביעים בעד אופק התנהגותי המאפשר את קיומה של הממשלה הזו, שיסוד תכליתה הוא איחוד.
המשוואה השנייה היא שלילית. בעבור הליכוד והחרדים השלטון נגזל מהם, ואותו הם רוצים להשיב בכל מחיר. "בכל מחיר" זה מייצר בעיה תדמיתית עבור הטוענים לגזל, והנחושים לדבוק בדרך של כוחניות לה הם מורגלים. צרפו אליהם את המפלגה המשותפת ותקבלו תמונה אופטימית לגבי הסכסוך שאנו חיים כאן כל כך הרבה שנים, ולכאורה ללא פתרון. ואת זה אסביר:
הואיל, כפי שכבר כתבתי, והמשוואה היא די אגואיסטית באומרה: "אותי לא מעניין לא היסטוריה, משפט, צבא, תקשורת, ממשל. גם לא דת ואמונה, אפילו לא חילון. מצטערת, אותי מעניין דבר אחד: האם הנתונים המוזרמים לצד אחד הם איום או שיתוף, מסוגים שונים". (לכאורה אנחנו מדברים על משוואה חישובית, נטולת רגשות, ובפועל יש משמעות מאוד מכרעת לרגשות ולהתנהגויות). אז אם נתייחס לכלל הסכסוכים כאן מזווית הבוחנת את השפעת הכוחניות ביחס לנכונות לשתף פעולה, נבין שרק דרך שיתוף פעולה נוכל למצוא ולהתוות פתרונות.
אך המחיר ההתחלתי גובה מיתון של הימין החברתי, זה המופקד על הזהות העצמית, לטובת הפתיחות של השמאל החברתי, זה המופקד על יצירת תקשורת חברתית נאותה. פיתיון חוק האזרחות מוכיח שהדבר אפשרי, והוא משנה את כל ההגדרות העיתונאיות כלפי הפוליטיקה בישראל. אני חושב שראוי להתייחס בחומרה לניסיונות לפגוע בשמאל הפוליטי מבלי להבין את מהות השמאל החברתי. מנגד, צריך להיות מאוד זהירים כלפי הימין הפוליטי כי מצד אחד חשוב לשמור עליו, ולו רק כי הוא שומר על הזהות היהודית (בהיותו גם ימין חברתי), אך מצד שני גם לדעת לזהות את הגבול המסוכן אותו הוא חוצה. וכן, אני מתערב איתכם שאף אחד לא יודע מהו הפתרון, פשוט משום שהוא דורש תהליך לא מוכר שבקושי התחיל. לפחות הוא מנטרל במשהו את המדינה המסוכנת בה אנו חיים.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
מאחר שלראשונה החלוקה בין קואליציה לאופוזיציה שונה מחלוקה בין ימין ושמאל, צריך יהיה להעמיד למבחן תהליכים חברתיים המנסים ליצור אחדות מול אלו המנסים לשמר בכל מחיר זהות עצמית, מכל סוג שהוא. תהליכים המאפשרים שינויים חברתיים מן היסוד העממי ועד למשטר השלטוני, מול אלו המנסים לכפות דבקות בדרך אחת המבוססת על יסודות דתיים, יהודיים ומוסלמיים, גם כאן מן היסוד העממי ועד למשטר השלטוני.
הכותב הוא אדם עם אספרגר שאובחן בעשור האחרון, ומאז עוסק בהתפתחות אישית דרך חקירת תהליכים חברתיים ופוליטיים בישראל, תוך שימוש בחשיבה חישובית. כרגע עוסק בפיתוח, הבנה והגדרת המושג משוואות חברתיות על בסיס תקשורת באמצעות מכנים משותפים.
הטורים הקודמים:
מה הקשר בין אהבה וזוגיות לבין השסע החברתי בישראל
