
קרה לכם פעם ששפטו אתכם על הקצבה? "רננה, את יכולה לעבוד? תעבדי! אל תהיי חזירה שחיה על קצבה". איך הכול פשוט בשביל אנשים נורמליים. זה או שאני יכולה לעבוד, או שלא. ואם אני יכולה חלקית? אני עוברת עבודה כל חודש, אז איך זה נקרא? כמה קל לשפוט, מנותקים.
סיפור אמיתי מהשבוע:
עוצרת לתדלק, קונה קולה קטן. מקודדת עליו מדבקה 9.90 ₪.
מוכר: 11 בבקשה.
אני: יש מדבקה 9.90.
מוכר: כן, שמתי בטעות.
אני: מה לעשות? יש חוק (נותנת לו מטבע של 10 ₪).
מוכר: טוב, נו (מכניס את ה-10 וסוגר את הקופה).
אני: מגיע לי עודף 10 אגורות (הגוף מתחיל לבעור, אני דרוכה, אולי תהיה פה מלחמת צדק).
המוכר המום ונותן לי 10 אגורות. אני שמה את המטבע בכוס טיפים ויוצאת.
פפפפ אפשר לנשום, לא היה בלגן. אבל רק בגלל שהמוכר היה ממושמע. אם הוא היה מתווכח, הייתי עושה לו טרור, מזמינה משטרה אפילו.
ה', למה אני רועדת מכעס במצבים שלאף אחד אחר לא אכפת?
קולטים? אני לא מפחדת מהמוכר, אני מפחדת מעצמי שלא אשלוט בכעס ומרוב שבוער בי שאני צודקת, אני אצא מפרופורציות. וזה קורה בכל עבודה, כשהבוס אומר משהו לא צודק, אני יוצאת עליו, ואז פיטורים. ככה זה הפרעת אישיות גבולית (כמו שסיפרתי בטור הקודם שלי – 81 עבודות, בדרך ל-82 – https://bit.ly/3PEyKX4
אני מקבלת רק חצי קצבה, כי בכל זאת, אני מצליחה לעבוד בין לבין פיטורים. הכסף מספיק למשהו? אפילו לא לקניות בסופר. העיקר שאני "חזירה על חשבון המיסים". אפרופו קניות בסופר – בשביל שלא כל יציאה שלי מהבית תהיה מלחמה לחנך את העולם, לפעמים אני לא יוצאת. למשל, המכולת ליד הבית מוכרת חלב ביותר כסף מהמחיר המפוקח. אבל יש חוק! יש מחיר מפוקח! רבתי עם בעל המכולת ולא עזר. אז אני לא קונה חלב שם, גם כשאני נתקעת בלי חלב לקפה. זה מאמלל אותי.
הפסיכולוגית אומרת שאני צריכה להתחיל בקטן. למשל לשלם את 11 השקלים לקולה, לסתום ולצאת מהחנות. ככה אדע שזה אפשרי, אני אקבל תחושת שליטה, שאני בחרתי לא לריב עם המוכר, שאני יכולה לשלוט בעצמי. ואחר כך שאבחר אם לאמץ את האיפוק הזה או לחזור למריבות.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
לכל אלה שחושבים שאני "חזירה", אתם יודעים כמה עולה שעה של פסיכולוג? לא, לא כפרה, לא פסיכולוג ציבורי בחינם שיש לו רשימת המתנה עוד מהקורונה, אלא פסיכולוג פרטי. אתם חושבים שחצי קצבה מממנת את הטיפול? לא. אבל תודה לאל שלפחות אותה אני מקבלת.
"אם את עובדת, את לא צריכה לקבל קצבה" – זה לא נכון. בין לבין פיטורים יש הרבה ימים מתים שאני מחפשת עבודה ומובטלת. חוץ מזה, אישיות גבולית זה חוסר יציבות רגשית. לפעמים אני קמה בדיכאון ולא מצליחה לצאת מהמיטה ולעבוד. בדיוק בשביל הימים האלה, החצי קצבה עוזרת.
אני, כמוכם, משלמת ביטוח לאומי, כמוכם מדווחת למס הכנסה. יודעים באיזו רמה?! כשהתחלתי לעבוד כזמרת עצמאית, שרתי ברחוב. אפילו על הכובע טיפים שעשיתי ברחוב הוצאתי קבלות.

יודעים מה? גם מקבלי קצבה שעובדים בשחור לא הייתי שופטת. הם מפחדים שיורידו להם מהקצבה, או שלא יאשרו להם קצבה מחדש. כן, כן, יש ועדות לעבור בביטוח לאומי כל פעם מחדש. בחיאת, תנסו להבין ולא לשפוט מזווית "נורמלית". לפעמים בן אדם לא נורמטיבי וצריך עזרה.





