"אני נכנס לחדר ואני לא צריך להסביר מה קרה לי", אומר שמעון "סימו" סלע לשווים. בחדר נמצאים איתו שורדי מסיבת הנובה ובני משפחות שכולות. כל אחד מהם הגיע לכאן עם הסיפור שלו מ-7 באוקטובר ועם החיים שהשתנו מאז. עכשיו הם שרים ומנגנים יחד.
זהו HEART OF NOVA, הרכב מוזיקלי של עמותת קהילת שבט הנובה, שבו חברים שורדי הטבח ובני משפחות של נרצחים. דווקא המוזיקה, שהביאה אלפי צעירים לפסטיבל ברעים, הפכה עבור חברי ההרכב לאחת הדרכים להתמודד עם מה שקרה שם ולחזור אל החיים.
378 בני אדם נרצחו בטבח פסטיבל הנובה ועשרות ממשתתפי המסיבה נחטפו לעזה. אלפי שורדים חזרו הביתה לאחר שנחשפו למראות ולקולות שילוו רבים מהם עוד זמן רב.
"עמותת קהילת שבט הנובה צמחה מתוך הקהילה בעקבות הטבח", מספרת שני זילברשטיין, מנהלת תחום התרבות בעמותה. "היא מעניקה לשורדי מסיבות הדרום ולמשפחות מעטפת תמיכה ושיקום בתחומי החוסן הנפשי והקהילתי, ליווי חברתי וחזרה לתעסוקה ולשגרה. HEART OF NOVA הוא חלק מהעשייה הזאת. ההרכב נולד מתוך ההבנה שהמוזיקה, שהיא חלק עמוק מזהות הקהילה, יכולה להעניק מרחב לביטוי, לחיבור וליצירה משותפת. המוזיקה אינה מוחקת את הכאב, אבל היא מאפשרת לתת לו קול וליצור לצדו גם תקווה וחיים".
"רם נולד בממ"ד ונרצח במלחמה"
סימו סלע הוא אביו של רם סלע ז"ל, שכונה "נשר" והיה ממפיקי מסיבת הנובה. את הכינוי, מספר אביו, קיבל בעקבות מערכון של הגשש החיוור. "רם נולד במלחמת המפרץ בקיבוץ נווה אור", מספר סימו. "אני שמח שהוא קיבל את החינוך של העמק. הוא הגיע לתחום ההפקות ועבד בהפקות רבות, כל יום במקום אחר. באותו יום הייתה לו בחירה אם לעבוד במסיבת הנובה או בהופעה של ברונו מארס. לצערנו, הוא בחר בנובה. רם נולד בממ"ד ונרצח במלחמה שעוד לא הסתיימה".
מאז עוסקים סימו ובני משפחתו בהנצחתו של רם. אל HEART OF NOVA הוא מביא איתו גם ניסיון מוזיקלי של שנים. "אני שר כבר יותר מ-20 שנה בחבורת זמר בשם שדות שבעמק", הוא מספר. "אני שר שם טנור וגם בלהקה אני שר טנור. אני הכי מבוגר בלהקה. יש פה אווירה מאוד מיוחדת. אני נכנס לחדר ואני לא צריך להסביר מה קרה לי".
שמונה שעות בקרוואן
טלי בינר הגיעה למסיבת הנובה כדי לחגוג את יום הולדתה, שחל יומיים לאחר מכן. "באתי לנובה עם חברה טובה והחברים שלה", היא מספרת. "הייתי במסיבת היוניטי יום לפני. לא תכננתי להישאר, אבל בסוף נשארתי".
בשעה 6:30 בבוקר היא וחבריה מצאו מחסה בקרוואן במתחם המסיבה. במשך שמונה שעות הם שכבו על הרצפה וחיכו שמישהו יבוא לחלץ אותם. אחרי הרעש והמוזיקה של המסיבה, מספרת בינר, הגיע פתאום שקט ובין לבין הם שמעו את המתרחש בחוץ.
כשיצאו לבסוף מהקרוואן נחשפו למראות הקשים שהותיר אחריו הטבח. "ניסינו להפיח חיים בגופות שראינו, להבין מי היו אותם אנשים", היא מספרת. "גם ככה את עם אשמת הניצול שלך. איך אני הייתי בקרוואן כשבחוץ נחרב העולם?"
לפני 7 באוקטובר עבדה בינר כאחות בחדר ניתוח באיכילוב. אחרי הטבח החליטה שלא לחזור לעבודתה. "זה מה שאפיין אותי", היא אומרת. "היה לי קשה ללמוד את התואר בסיעוד, אבל הוא נתן לי חוסן. אולי למדתי את ארבע השנים האלה בשביל היום הזה".
ב-9 באוקטובר, יום הולדתה, היא כבר הייתה בתוך המציאות החדשה. למחרת יצאה לסבב מילואים שנמשך כחמישה חודשים. בהמשך נסעה לארצות הברית לשלושה חודשים, חזרה לתקופה נוספת למילואים ובשלב מסוים שוחררה.
"למרות הכל, החיים יפים"
גם חייו של גיא בן שמעון השתנו באותו בוקר. בנובה הוא הכיר את ענבר הימן ז"ל. "באתי עם חברה שלה מאותה חבורה", הוא מספר. "היא הייתה בחורה מקסימה. המשפט האחרון שהיא אמרה לי, לפני שהפרידו בינינו הטילים, היה: 'למרות הכל, החיים יפים'".
אצל בן שמעון, ההתמודדות הנפשית לא הופיעה מיד. " הסימפטומים התחילו רק כמה חודשים אחרי הטבח", הוא מספר. "התחילו לי סיוטים, פלאשבקים, חרדות, התקפי חרדה, דיכאון ופחד מאנשים. לאחר מכן נסע לארצות הברית לקבל טיפול.
המוזיקה כבר הייתה בחייו קודם לכן, אבל אחרי הנובה היא קיבלה משמעות אחרת. בן שמעון החליט לכתוב שיר לזכרה של ענבר. "כתבתי שאני רוצה לעשות קליפ והמון אנשים נרתמו", הוא מספר. "פתאום היו במאים, תסריטאים וצילומים. הקליפ נתן לי משמעות".
"בשירה אני יכולה לדבר"
אל HEART OF NOVA הגיע בן שמעון בעקבות הודעה שפורסמה בקבוצות של קהילת הנובה. "ראיתי שמחפשים זמרים ונגנים בשביל להקים להקה", הוא משחזר. "אחר כך חברים שלחו אליי את ההודעה. החלטתי ללכת לאודישן. שרתי שיר שכתבתי ובאותו יום התקבלתי".
בהתחלה, לדבריו, איש מהם לא ידע בדיוק לאן הדבר יתפתח. "הקימו את הלהקה לכבוד ההופעה בפארק הירקון, שהייתה מאוד סמלית. אני שמח שעמותת שבט הנובה הקימה את הדבר הזה. הוא נפלא. כולנו נהנים מהביחד".
עבור בינר, החזרה למוזיקה היא כמעט סגירת מעגל. "זו מרגישה כמו חזרה הביתה", היא אומרת. "אנשים שהיו בפסטיבל מוזיקה חוזרים למוזיקה בתוך השיקום". עד אז היא לא עסקה בכתיבה ובהלחנה. אחרי הטבח משהו השתנה.
"פתאום למדתי לכתוב ולהלחין. זה פרץ שבא מתוכי", היא אומרת. "אני לא כותבת את השירים, אני כואבת אותם. בשירה אני יכולה לדבר".
על הניהול המוזיקלי של ההרכב מופקד אמיר פרי, מפיק ומנהל מוזיקלי ותיק, שהיה המתופף והחצוצרן של להקת פורטרט. "פנו אליי, והיום זה אחד הפרויקטים שאני הכי אוהב לעשות", הוא אומר. בנוסף, חברים בהרכב שורדי הנובה חנה תבור ואדיר כהן, עופרי רחום שאיבדה במסיבה את אחותה ניצן וניר שלזינגר המתופף שאיבד את אביו.
מהחזרות לפארק הירקון
אחד מרגעי השיא של ההרכב הגיע ב-14 באוגוסט 2025, כאשר חבריו עלו לבמה במסגרת אירוע Nova Healing Concert בפארק הירקון. "הלהקה הוקמה וכבר היה לנו מופע ענק בפארק הירקון", מספר סימו. "זו הייתה העלייה הכי מטאורית של להקה שראיתי".
מאז מופיע ההרכב בעיקר באירועים הקשורים לקהילת הנובה. בין היתר הופיעו חבריו גם באירוע הנחת אבן הפינה לבית הנובה בפני תורמים שהגיעו מארצות הברית. פרי כבר מסתכל קדימה. "אני לגמרי רואה אותנו נוסעים להופיע בחוץ לארץ. אני לגמרי רואה אותנו מגייסים תרומות", הוא אומר.
אבל עבור חברי הלהקה, השאיפות אינן רק מוזיקליות. "כרגע העצב מאחד", אומרים סימו וטלי כמעט באותן מילים. "אבל השלום מאחד, לא המלחמה". טלי מוסיפה משאלה פשוטה: "אני מקווה שנהיה אנשים טובים יותר".
ובן שמעון חוזר, בדרכו, אל אותה נקודה שממנה התחיל המסע שלו מאז הנובה – הניסיון למצוא בתוך מה שקרה גם סיבה להמשיך. "גן עדן נמצא בתוכנו", הוא אומר. "אנחנו לא חווים את המציאות כפי שהיא. אנחנו חווים אותה לפי הרגשות שלנו. אז אם נאמין שגן העדן נמצא בתוכנו, נרגיש יותר רגשות חיוביים".
