לאחרונה עברתי דירה. אמנם זו לא הפעם הראשונה שלי וגם מדובר במעבר לדירה אחרת באותו בניין (אם כי שונה מאוד מהקודמת), אבל בכל מקרה זו עדיין חוויה מטלטלת לשנות פתאום את כל מה שהתרגלתי אליו. אומרים שלנו, האוטיסטים, זה הכי קשה.
מעבר לפחד שלי, ההתמודדות היא גם עם ההורים, שגם להם המעבר היה מאתגר ומלחיץ, בעיקר כי הם דאגו מהאופן בו אגיב לשינוי המשמעותי הזה. במעברי דירות בעבר הרגשתי הרבה חוסר שליטה והיה לי מאוד קשה להסתגל. במעבר הפעם הרגשתי את החשש שלהם וקיוויתי שאצליח להקשות עליהם פחות.
הרבה לפני המעבר הרגשתי שקשה לי, שאני לחוצה מהרגיל. אני חושבת שזה היה לא פשוט גם לאנשים סביבי והרגשתי שמנסים לעזור לי ולהקל עליי. הפעם התייחסתי למעבר כאל הכנה לעתיד, ליום שבו אולי אעבור לבית או לדירה משלי.
בעבר, בגלל החששות והלחץ, רציתי לנסוע לישון בבית הקודם אחרי שכבר עזבנו אותו, נשכתי את עצמי בגב היד (כמו שאני תמיד עושה בלחץ או בכעס) והרגשתי שיותר קשה לי להכיל ולתפקד מהרגיל. אני חושבת שזה קצת הרגיש לי כמו סיר לחץ. עכשיו, למרות הקושי, אני חושבת שהצלחתי להתמודד עם המעבר בצורה טובה יותר, מה שלדעתי הקל מאוד על ההורים שלי שניסו מאוד לעזור לי. לכן, רציתי לחלוק אתכם כמה דברים שעזרו לי לצלוח בקלות יחסית את האתגר הלא פשוט הזה.
ראשית, עזר לי מאוד לדעת שאני עוברת לדירה באותו בניין ושהסביבה הכללית שלי לא תשתנה. אני יודעת שמעבר כזה הוא לא תמיד אפשרי או ריאלי, אבל אני חושבת שזה שיקול חשוב ושאפשר למצוא דמיון איך ליישם אותו גם בדרכים אחרות. למשל, אפשר לעבור לבניין או לדירה דומה, או לבית באותה קומה או לפחות באותה שכונה. כל דרך שגורמת להרגיש שהמקום החדש קצת יותר מוכר.
הפעם גם אירגנו לי חדר ממש תואם לחדר שהיה לי בבית הקודם – נראות, חפצים, גודל ובכלל כל מיני דברים דומים או זהים. את זה אפשר תמיד לעשות, גם בבית, בשכונה או בסביבה אחרת לחלוטין.
בנוסף, הפעם הרגשתי שיש לי הרבה תמיכה, למרות שהייתי קצת מעצבנת. הבינו את הקושי שלי ועשו הרבה כדי להכין אותי למעבר. למשל, דיברו איתי על העניין הרבה לפני, שלחו לי סרטונים של הבית החדש ולקחו אותי לבקר בו כמה פעמים לפני שעברנו.
עכשיו אני בבית החדש כבר תקופה ואני דווקא מסתדרת מצוין. אבא שלי אומר שהתרגלתי יותר מהר מכולם ושאני יודעת איפה כל מתגי החשמל והיכן מסודרים כל הדברים בבית החדש הרבה יותר טוב אפילו ממנו. הוא מתפעל וצוחק מזה.
אני לא באמת יודעת אם אני כבר מוכנה לעבור לבית משלי, אבל אני מרגישה שאני בדרך הנכונה ושיש לי יותר הבנה בנוגע לצרכים ולאתגרים שאיתם אצטרך להתמודד. הלוואי.
