הספר הזיז לי "בטעות" את הגופיה. הרגשתי שזה בתחום האפור ולא פניתי למשטרה, אבל שמעתי שנשים אחרות חוו את אותה חוויה. אבל איך גופי האכיפה היו ניגשים לטפל בתלונה של אישה עם מוגבלות? אז יש מי שיכול לסייע, לייעץ ולכוון
אתם תתפלאו אבל אנחנו מוצאים את עצמנו משקרים לעצמנו. קוראים לזה הונאה עצמית. זה נעים, אבל מדי פעם מקבלים ד"ש מהמציאות. אולי הדרך הבריאה היא התמודדות כנה עם המוגבלות
החיים עם בורדרליין ו-OCD גורמים לי לאבד ביטחון בעצמי. כדי להבין, לפעמים אני הולכת להתייעץ עם אנשים אחרים. גם לכם יוצא להתבלבל בין המציאות שלכם למציאות? הטור (המהורהר) של רננה אורן
לא מספיק שהוא דירג אותי לפי שווי שוק מיני של גברים, הוא גם קמצן שלא שילם בדייט ראשון. יודע מה? גם לדירוג 2 יש זכות קיום ולמרות שאני לא בריאה בנפש, גם לי מותר להציב רף ולהיות בררנית. שמעת?! הטור של רננה אורן
אני לא יודעת "לדבר יפה". זה או פאסיב או אגרסיב אצלי. מצד אחד אני לא מחזיקה מעמד בשום עבודה, אבל מצד שני אני מרגישה שאין לי ערך כשאני מובטלת. אז מה עושים?