שבע שנים אחרי שאושרו בכנסת תקנות שנועדו להסדיר את נושא המוניות הנגישות לנוסעים נכים, בדיקת “שווים” מראה שדבר לא נעשה. בעוד שר התחבורה דאז, ישראל כ”ץ, הבטיח בהצהרה חגיגית כי עד שנת 2016 ייסעו בכבישי ישראל 1,000 מוניות נגישות המותאמות לאנשים בכיסאות גלגלים, אנחנו מצאנו באתר הרשות הארצית לתחבורה ציבורית רשימה מעודכנת לתחילת 2021, שכוללת 55 מוניות נגישות בלבד בכל הארץ (חלקן שייכות לתאגידים). כשצילצלנו לנהגים, גילינו שחלקם כבר לא מחזיקים בכלל במונית נגישה.
זו לא הבעיה היחידה. בדומה לבדיקה שערכנו ב”שווים” לפני כחמש שנים, גם עכשיו גילינו שבניגוד לאותן תקנות שנחקקו ב-2014, על אותה נסיעה, כלומר אותו מסלול בדיוק, גובים נהגי מוניות נגישות מחירים גבוהים בהרבה, עד פי שלושה, מהמחירים שגובות מוניות מנוסעים שאינם נכים.
מונית נגישה היא מונית המתוכננת כך שתוכל להסיע בבטיחות ובנוחות אנשים עם מוגבלויות פיזיות, ובהם כמובן אנשים המתניידים בסוגים שונים של כיסאות גלגלים. מונית כזו צריכה לכלול רמפה או מעלון להעלאת הכיסא לתוך הרכב, פתח כניסה גדול מרוחב כיסא גלגלים, וכן יכולת לעגן את הכיסא ואת היושב עליו במהלך הנסיעה בצורה בטיחותית.
מכיוון שעלויות מונית נגישה גבוהות ממונית רגילה, המדינה הודיעה ב-2014 כי תעניק הטבות כספיות משמעותיות לתחנות ולנהגים שיספקו שירותי מוניות נגישות. זאת, בין השאר, כפיצוי על כך שלפי התקנות מחיר נסיעה במונית נגישה חייב להיות זהה לזה של מונית לא נגישה. אז סובסידיות אמנם חולקו, אבל כאמור מספר המוניות לא עלה מאז, וגם המחירים לנוסעים נכים ממשיכים להיות מופקעים, למרות החוק.
פי 2 עד 3 יקר יותר
הבדיקה שלנו כללה כ-20 מוניות ותחנות מוניות ברחבי הארץ. בכל פעם לקחנו מסלול נסיעה אחד, ובדקנו מה המחיר שגובות מוניות נגישות ומוניות לא נגישות עבור אותה נסיעה. פערי המחירים, כך מצאנו, ממשיכים להיות גדולים – בממוצע פי 2-3 יותר יקרים לנוסע עם מוגבלות לעומת נוסע ללא מוגבלות.
כך למשל, בהזמנת מונית נגישה מרחוב חשמונאים בפתח תקוה לקניון איילון ברמת גן, בטווח זמן של עד שעה, עלות נסיעה לאדם נכה עמדה על 150 שקלים. לעומת זאת, עבור נוסע “רגיל” הציעו בתחנת מוניות אחרת באותו אזור מחיר של 70 שקלים בלבד – פחות מחצי. כך היה גם כאשר רצינו להזמין מונית בתל אביב מכיכר רבין עד לקניון TLV בעיר. עלות נסיעה לאדם עם מוגבלות הייתה 100 שקלים, לעומת 30 שקלים או מחיר לפי מונה לנוסע ללא מוגבלות – הפרש של יותר מפי שלושה. אגב, לנוסע בכיסא גלגלים לא הוצעה כלל האפשרות לשלם לפי מונה.
וכך נשמעו השיחות שעשינו עם תחנות המוניות:
כתב “שווים”: “אני אדם בכיסא גלגלים, אני רוצה להזמין מונית לעוד שעה מפתח תקווה ראשונים לקניון איילון ברמת גן. רציתי לדעת אם זה אפשרי”.
מונית נגישה 1: “עוד שעה, ז’תומרת 10 ורבע?”
כתב “שווים”: “כן, 10 ורבע, 10 וחצי”.
מונית נגישה 1: “בסדר, זה 150 שקלים”.
מונית רגילה 1: “שלום”.
כתב “שווים”: “אני צריך מונית מרחוב הראשונים בפתח תקווה לקניון איילון ברמת גן. רציתי לדעת כמה תעלה נסיעה”.
מונית רגילה 1: “70 שקלים”.
כתב “שווים”: “רציתי לדעת לגבי הסעה מרחוב הראשונים בפתח תקווה לקניון איילון ברמת גן. כמה זה יעלה לי?”
מונית נגישה 2: “150 שקלים לכל כיוון”.
כתב “שווים”: “150 שקלים לכל כיוון… אני אדם עם כיסא גלגלים, אז אין בעיה אני מניח?”
מונית נגישה 2: “זה נגיש, רכב עם מעלון”.
כתב “שווים”: “אוקיי, למה זה כזה יקר? אמר לי חבר שלקחו לו 70 שקל”.
מונית נגישה 2: “שייסע ב-70 שקל, אם יש לו הסעה שתבוא עד אליו ב-70 שקל…”
כתב “שווים”: “רוצה לברר לגבי מונית מאזור העירייה בתל אביב לקניון גינדי”.
מונית רגילה 2: “איפה זה קניון גינדי? אה, TLV. זה במונה ייצא לך בסביבות 30 שקל”.
כתב “שווים”: “אני צריך מונית לעוד שעה בערך”.
מונית נגישה 3: “מאיפה?”
כתב “שווים”: “מאזור העירייה, כיכר רבין כזה, עד לקניון גינדי”.
מונית נגישה 3: “איפה זה קניון גינדי? באיזה עיר זה?”
כתב “שווים”: “בתל אביב. רציתי לדעת כמה יעלה לי, אני אדם בכיסא גלגלים”.
מונית נגישה 3: “זה 100 שקל לכיוון”.
כתב “שווים”: “100 שקלים?”
מונית נגישה 3: “כן”.
המחסור במוניות הוא לא רק במרכז. כאשר הזמנו מונית מהיכל הספורט ביקנעם לכניסה לזכרון יעקב, נמסר לנו מהנהג (שכלול באתר המוניות הנגישות) שאין לו מונית נגישה. נהג מונית נגישה אחר מפתח תקווה ענה כי כבר שנתיים אין לו מונית כזו. בשיחה עם תחנת מוניות נוספת נמסר לנו שמתחנת המשטרה בגבעת שמואל לקניון עופר בפתח תקווה נשלם 150 שקלים אם אנחנו בכיסא גלגלים. כאשר הצגנו את עצמנו כנוסע רגיל, מסרו לנו מתחנה אחרת באזור שעלות הנסיעה היא 120 שקלים.
בבירת הנגב באר שבע ביקשנו לנסוע מהעירייה עד לקניון המרכזי בעיר, קניון עופר. עבור נסיעה של 12 דקות בלבד ביקשו מאיתנו 80 שקלים כשהזדהינו כנוסע בכיסא גלגלים. בשיחה אחרת, כשהצגנו את עצמנו כנוסע “רגיל”, ביקשו מאיתנו 60 שקלים.
“נושא המוניות הנגישות הוא קריטי עבור אנשים עם מוגבלות, כחלק מתמהיל התחבורה הציבורית הנגישה”, אומר ל”שווים” יובל וגנר, מייסד ויו”ר עמותת “נגישות ישראל”. “אם יש רכבת נגישה, אבל האדם בכיסא גלגלים לא יכול להגיע אליה, או מגיע אליה אחרי ששילם מחיר מופקע, זה אומר שאין תחבורה נגישה. לצערנו הרב, התקנות מ-2014 הן כישלון מוחלט גם מבחינת היישום וגם מבחינת הפיקוח על יישומן. ‘נגישות ישראל’ פועלת מזה שנים מול משרד התחבורה לאכיפה של התקנות, לחקירת המחדל ולקידום רביזיה, כך שבעתיד יהיו מוניות נגישות בכל הארץ ובמחיר שווה”.
ממשרד התחבורה נמסר: “תעריף הנסיעה במונית מונגשת לנכים זהה למחיר הנסיעה של מונית רגילה. נהג מונית הגובה מעבר למחיר הנסיעה הקבוע בחוק, עובר על החוק. בהתאם לצו הפיקוח חל איסור על נהג המונית לגבות תשלום נוסף בגין הובלת עגלת נכים של נוסע במונית. משרד התחבורה רואה בחומרה יתרה נהגי מוניות הגובים תעריפים מופקעים מנוסעים עם מוגבלויות, והנחה את אנשי משרדו לפעול כנגדם בכל חומרת הדין. המשרד מבצע פעולות אכיפה שוטפות, לצד מבצעים מיוחדים, חלקם בשיתוף נוסעים עם מוגבלויות. בכל מקרה של הפקעת מחירים, מתבקשים הנוסעים להגיש מיידית תלונה מפורטת למשרד התחבורה, והיא תטופל במלוא החומרה”.
