פולינה כצמן מירושלים, המדורגת במקום השישי בעולם בענף הרמת כוח (משקולות), מתכוננת במרץ למשחקים הפראלימפיים בטוקיו, שייפתחו באוגוסט. ברגעים אלה ממש היא נמצאת בעיצומו של מחנה אימונים באוקראינה. כצמן, בת 54 וכבר סבתא, היא אחת המשתתפות המבוגרות בענף. זה לא מפריע לה לשאוף לשיא אישי, ואולי אפילו להתברג במקומות הגבוהים ולזכות במדליה היסטורית בענף.
איך הכל התחיל
פולינה כצמן נולדה בבלארוס ובבגרותה עסקה בספורט כמדריכת כושר וכמורה לריפוי בהתעמלות. בגיל 23 עברה תאונת אופנוע קשה בבלארוס, שבעקבותיה איבדה את רגלה השמאלית. לאחר מכן עלתה לישראל עם שני ילדיה. את הרעיון של ספורט פראלימפי העלה הרופא שלה בארץ, שגרם לה להפנים שהיא אישה חזקה ובעלת יכולות. כצמן התחילה להתאמן בהדיפת כדור ברזל, אך לא מצאה את מקומה. מרגע שעברה להרמת כוח הבינה שזה הענף המתאים לה. היא החלה להתאמן ברצינות, הגיעה להישגים רבים, ותשתתף לראשונה במשחקים הפראלימפיים, יחד עם מאמנה האישי בעשר השנים האחרונות, ולרי טומילוב.
“אני מתאמנת עכשיו באוקראינה לקראת המשחקים ולקראת הגשמת המטרות שלי”, מספרת כצמן לאתר “שווים”. “שנת הקורונה עזרה לי להיות יותר חזקה. התמקדתי בעצמי והצלחתי להרים בטורניר האחרון 126 קילו, מה שנתן לי את הכרטיס למשחקים. המטרה שלי בטוקיו היא לשבור את השיא האישי שלי ולהרים 127 קילו. אם אצליח, זה ייתן לי ‘מקדמה’ רצינית להמשך התחרות מול המשתתפות החזקות”.
סדר יום
“אני מגיעה מירושלים לבת-ים ארבע פעמים בשבוע, כדי לבצע אימונים טכניים ואימוני כושר יחד עם המאמן שלי. אנחנו בקשרי חברות מאוד טובים ו’רצים’ ביחד כבר עשר שנים. המטרה שלנו היא להמשיך ולהגיע להישגים. בחו”ל אנחנו מתאמנים בחדרי כושר ובאולמות המכשירים עד הצהריים. לאחר מכן נשארים במלון, נחים וחוזר חלילה עד לתחרויות השונות. אני יושבת בחדר במלון ושומרת על הבריאות שלי”.
מטפלת בקשישים למחייתה
עד לפני כשנתיים – לפני העזרה של הוועד הפראלימפי – נאלצה כצמן לממן בכוחות עצמה את ההוצאות הרבות שלה כמתחרה בענף. כדי להצליח לגייס מספיק כסף היא עובדת למחייתה כמטפלת בקשישים. “לצערי, ענף הספורט של הרמת כוח לא פופולרי בישראל. זאת, בניגוד למקומות אחרים בעולם, שם מקבלים את כל התמיכה הכספית. אין יותר מדי מתחרות ברמה שלי בישראל, ולכן אני נאלצת לצאת להרבה טורנירים מסביב לעולם, וזה מקשה עליי מבחינה כלכלית. אני אייצג את ישראל בטוקיו, וברגע שאסיים אחזור לטפל בקשישים, כי הספורט הזה לא אטרקטיבי במדינה שלנו. אולי יהיה לי מזל במציאת ספונסר, אבל כרגע אני צריכה לסמוך רק על עצמי. חצי שנה שאני לא עובדת בגלל האימונים הרבים, ומה שאני מקבלת לא מספיק כי יש לי הרבה הוצאות והלוואות. עם זאת, אני מודה לבית הלוחם בירושלים, לוועד הפראלימפי ולהתאחדות על כל התמיכה והעזרה. אני עובדת קשה, לוקחת תוספי מזון ומנסה בכל פעם להגיע למשקלים הגבוהים ביותר, כדי לייצג את המועדון והמדינה על הצד הטוב ביותר”.
ההשלמה עם הפציעה
הפציעה של כצמן הגיעה בגיל יחסית צעיר, 23 כאמור, ונראה שהיא כבר השלימה עם המצב. “מה אם לא הייתי נכה? אני לא חושבת על זה. למה צריך להשלות את עצמי? יש לי מספיק על הראש בתור אמא וסבתא, ואני ממשיכה בחיים שלי. אני מתרגשת מאוד לקראת המשחקים בטוקיו, ויש לי תמיכה גדולה מאוד מהמשפחה שלי”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
המדליה והחלומות
“באולימפיאדה הכל יכול להיות. יש פסילות ויש אנשים שמעמיסים משקל גבוה ולא מצליחים להרים. יש את החלום לזכות במדליה אולימפית. זה אפשרי, אבל יהיה מאוד קשה להשגה. עבדתי קשה בשנה האחרונה, אתן את כל כולי במשחקים, ולאחר מכן יש אליפות עולם. כבר מפעילים עליי את הלחצים להשתתף בה, אבל הראש שלי קודם כל בטוקיו, ואם יימצא גם ספונסר להמשך הקריירה שלי – זה יהיה מעולה”.
עוד בנושא:
קרולין טביב חולמת לחגוג יומולדת בטוקיו עם מדליה
