מאת רלי פיזנטי
כשהייתי בכיתה ו’ או ז’, נכנס יום אחד מורה מחליף. הוא זרק רעיון די מעניין. המוח האנושי יכול אולי להבין את ההגדרה של אינסוף, אך לא מסוגל לעבד אותה. במילים אחרות, אם ננסה לחשוב אינסוף, לא נצליח. התחושה הדומיננטית בתרגול משימה זו באופן נכון, כמדיטציה, תהיה, בשלב מסוים, פחד מאוד שורשי, שיקטע את המשך המדיטציה. לאחר שהתנסיתי מספר פעמים, אני בהחלט ממליץ לנסות ולחוות תרגול זה, וללמוד ממנו.
כתחליף לאי היכולת הזו, האדם המציא את האמונה הדתית, וזאת בתקופה בה לא ידעו על מבנה היקום. השמיים בחלק מהאמונות היו עולם של מעלה והשאול היה מתחת לאדמה. הזמן שארך להעביר מידע כתוב איפשר להמציא רעיונות וחזיונות שונים, מתוך יכולתו של האדם לחשוב ולפנטז. על הנושא הזה חשבתי המון. לדעתי, זה הגיוני שהאדם המציא את האמונות הדתיות מתוך מגבלה תפיסתית ופחד שורשי. בטור זה ובטור הבא אסקור בקצרה את הרעיונות העיקריים אליהם הגעתי.
יכולתו של המוח האנושי לפתח את החשיבה בתוך מסגרת זמן קצובה (משך חייו), המוגדרת גם כ”נשמה”, מוגבלת ביכולתה לתפוס “חוסר נשמה” במובן של מה היינו לפני שנולדנו ומה נהיה אחרי שנמות. כלומר, כאקסיומה, אי קיום מוחי אינו ניתן לעיבוד תפיסתי, בדיוק כמו שלא ניתן לעבד “אינסוף”.
כך למעשה, ובזכות יכולת החשיבה האנושית ופיתוחה, נולדו רעיונות דתיים לגבי העולם, מלווים בתיאורים ציוריים. כל זאת, טרם בואו של המדע שהביא הוכחות חישוביות וראיות ממשיות, אשר התנגשו ברובן עם האמונה. ובכל זאת, האמונה שרדה, בין השאר מתוך נטייתו של המוח להיאחז במידע ראשוני, התפתחותי, הרבה יותר מזה הנלמד בגילאים מאוחרים יותר. האמונה הדתית מוטמעת על ידי ההורים בגילאי ההתפתחות, ומנסה לשמר את עצמה על ידי שינון רעיונותיה שוב ושוב ושוב…
הרעיון הזה, לדעתי, הגיוני. הצלחתי לנסח טיעון מתומצת לתפיסה זו, שיהיה מבוסס על מקצועות מדעיים כמו אסטרונומיה, גיאוגרפיה, פיזיקה, זואולוגיה, אנתרופולוגיה, רפואה, מתמטיקה ועוד. הטיעון התפיסתי קובע שהמרחק בין התא הבודד ליקום האינסופי עומד ביחס הפוך למרחק בין האדם לאמונתו הדתית. כלומר, האמונה הדתית מוגבלת בגודלה, שכן המוח האנושי אינו מסוגל להכיל או לעבד אינסוף וחוסר חיים, ונתקל בחומה של פחד יסודי.
על מנת לחזק טיעון זה אני מניח שלממד ידוע (אורך, רוחב, גובה, זמן, מהירות) יש הוכחה ודרך חישוב, ולעומת זאת לממד נסתר אין ידיעה. כלומר, אולי קיימים ממדים נוספים וקומבינציות של ממדים, אך בפועל אין לנו יכולת להוכיח את קיומם.
גילוי קיומן של משוואות חברתיות מאפשר לי להוכיח שהאדם המציא את האמונה הדתית. למשל, דרך הטיעון הבא: אם נחלק דעות שונות במכנה משותף נקבל תוצאה לא ידועה. אני לא אומר שיש או אין אלוהים. אני חושב שהבריאה אחת היא, השומרת על שוויון בכל נוסחה, ואין בשפתנו לפרשה, כפי שאין ביכולתנו לעבד “אינסוף” וחוסר קיום. לתרבות האנושית אין אמונה דתית אחת, אלה אמונות רבות המייצגות תרבויות שונות. לכל תרבות אמונה שתכליתה להגן עליה מתרבות אחרת, לפעמים דרך רעיון המבדיל אותה, לכאורה, מאמונות או דתות אחרות, ולשמור על כללי ההתנהגות החברתית בכל תרבות. לעיתים, הדבר נעשה תוך ניסיון לנהל תרבויות המאמינות בדרך חיים שונה, לא בהכרח דתית. כמובן שזה מצב לא רצוי, היכול להוליך להתנגשות בין תרבותית.
הדת, וזה חשוב להבין, מאפשרת למוח האנושי להכיל את החיים ולהביע דרכה רעיונות חברתיים. רוב בני האדם זקוקים לדת על מנת לחוש מוגנים מפחד ושמורים בנשמתם, ולכן חשוב לשמור ולכבד דתות שונות באשר הן, גם מבלי להאמין בהן. נכון, רובן של האמונות הדתיות מאמינות באל אחד, אך חלקן, לצערי, גם פוסל את שאר האמונות או הדתות, דבר המוליך למלחמת דת, או להתנגשות בין תרבותית. זאת, במקום לחלק דעות שונות במכנה משותף, ואף להיות פתוחים למדע ולרעיונותיו המגובים בנוסחאות ומשוואות, והן עובדות!
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
מאחר שאמונה דתית, אחת מתוך רבות, היא למעשה ידע נרכש כמו כל מקצוע אחר, ומתוך הנחה כי הטיעון התפיסתי נכון הוא, הרי שאני יכול לגזור מכך פסוקים העוסקים בנו, בני האדם, הבאים לרכוש ידע ואמונה מכל סוג שהוא. בכך אעסוק בטור הבא.
הכותב הוא אדם עם אספרגר שאובחן בעשור האחרון, ומאז עוסק בהתפתחות אישית דרך חקירת תהליכים חברתיים ופוליטיים בישראל, תוך שימוש בחשיבה חישובית. כרגע עוסק בפיתוח, הבנה והגדרת המושג משוואות חברתיות על בסיס תקשורת באמצעות מכנים משותפים.
הטורים הקודמים של רלי פיזנטי:
כך מדגים פלונטר חוק האזרחות את פעולתן של המשוואות החברתיות
מה הקשר בין אהבה וזוגיות לבין השסע החברתי בישראל
