בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה חייב שלשום (שני) את חברת ישראייר לשלם 14 אלף שקל לנוסעת עם מוגבלות, לאחר שקבע כי הפרה את חובות הנגישות כלפיה ולא סיפקה לה את שירותי הסיוע שהזמינה מראש לקראת הטיסה.
על פי פסק הדין, התובעת רכשה ארבעה כרטיסי טיסה מתל אביב לבודפשט. הטיסה, שנקבעה לצאת באוקטובר 2024 בשעה 09:00, המריאה באיחור של כמעט חמש שעות. לטענתה, במהלך ההמתנה לא חולקו לנוסעים מזון, משקאות או אמצעי תקשורת כנדרש בחוק.
התובעת סיפרה כי היא מתמודדת עם מוגבלות פיזית המקשה על ניידותה, ואילו בתה, שטסה עמה, היא אדם עם מוגבלות קוגניטיבית או התפתחותית. לדבריה, עוד לפני הטיסה דיווחה לישראייר על הצורך בכיסא גלגלים, ליווי וסיוע מותאם, אולם עם הגעתה לשדה התעופה לא הועמדו לרשותה השירותים שביקשה. עוד טענה כי הטיסה הופעלה באמצעות צוות זר שלא דיבר עברית, דבר שהקשה עליה לקבל מידע וסיוע במהלך העיכוב. בעקבות מכלול האירועים הגישה תביעה בסך 30 אלף שקל.
מנגד טענה ישראייר כי העיכוב בטיסה נגרם בעקבות תקלות טכניות בלתי צפויות בשני מטוסים ואיחור של מטוס מטיסה קודמת. החברה טענה כי העיכוב עמד על פחות משמונה שעות ולכן אינו מזכה בפיצוי הקבוע בחוק שירותי תעופה, וכי נשלחו לנוסעים עדכונים ואף חולקו שוברים לרכישת מזון. עוד טענה כי במערכותיה כלל לא נמצאה בקשת נגישות מטעם התובעת.
השופט, הרשם הבכיר בנימין בן סימון, דחה את הטענה האחרונה. לאחר שהתובעת הציגה מסמכים משלימים, קבע השופט כי בהזמנת הטיסה הופיעו מראש קודי התעופה הבינלאומיים המעידים על הצורך בכיסא גלגלים עבורה ועל צורך בסיוע מותאם לבתה. לדבריו, מסמכים אלה "סותרים את טענת נציג הנתבעת שלפיה לא נמצאה במערכת בקשת נגישות" ומלמדים כי החברה קיבלה את המידע מראש.
עוד מתח השופט ביקורת על הראיות שהציגה ישראייר. לדבריו, המסמכים שבאמצעותם ניסתה להוכיח כי חילקה שוברים למזון כלל לא התייחסו לטיסה המדוברת אלא לטיסה אחרת ליעד אחר ובמועד אחר, ולכן אינם יכולים להוכיח כי נוסעי הטיסה לבודפשט אכן קיבלו את השירותים המתחייבים.
בהכרעתו הדגיש השופט כי גם כאשר טיסה מתעכבת בפחות משמונה שעות, חברת התעופה מחויבת להעניק לנוסעים מזון, משקאות ושירותי תקשורת במהלך ההמתנה. מאחר שישראייר לא הצליחה להוכיח כי עשתה זאת, היא חויבה לשלם לתובעת פיצוי של 3,000 שקל בגין הפרת חובה זו.
החלק המרכזי בפסק הדין עסק בזכויותיהם של נוסעים עם מוגבלות. השופט הזכיר כי לאחר שנוסע מודיע לפחות 48 שעות מראש על הצורך בסיוע, מוטלת על חברת התעופה חובה לדאוג לליווי מתאים, לכיסא גלגלים ולתיאום השירותים מול גורמי הקרקע ונמל התעופה.
"הדיווח המוקדם אינו פרט טכני שנועד להישמר במערכת ההזמנות", כתב השופט. "מרגע שחברת התעופה קיבלה הודעה על המוגבלות ועל סוג הסיוע הנדרש, חלה עליה חובה אקטיבית להעביר את המידע לגורמים הרלוונטיים ולדאוג לכך שהסיוע יינתן בפועל. לשון התקנה, שלפיה על המפעיל 'לדאוג' למתן הליווי, אינה מאפשרת לו להסתפק בקליטת הבקשה או בהעברתה לגורם אחר".
עוד הדגיש כי חברת תעופה אינה יכולה להסיר מעצמה אחריות גם כאשר הטיסה מופעלת באמצעות מטוס חכור או באמצעות קבלני קרקע. "מיקור חוץ אינו פוטר את חברת התעופה מחובתה לתאם את השירות ולדאוג לכך שבקשת הנגישות תטופל".
השופט הוסיף אמירה עקרונית נוספת באשר לחשיבות הנגישות לאנשים עם מוגבלות. "שירותי נגישות אינם הטבה צרכנית רגילה. עבור אדם המתקשה בהתניידות, כיסא גלגלים וליווי מתאים הם תנאי למימוש הזכות לטוס באופן שוויוני, עצמאי ומכבד". לדבריו, התעלמות מבקשת סיוע מותירה את הנוסע "במצב של תלות וחוסר אונים ופוגעת בכבודו ובאוטונומיה שלו".
עוד קבע כי "החובה לספק שירותי נגישות היא חובה המתקיימת בזמן אמת. החזר כספי בדיעבד אינו מתקן את המצוקה, התלות ותחושת חוסר האונים שנגרמו בשדה התעופה".
לאור מכלול הנסיבות פסק בית המשפט לתובעת 10,000 שקלים בגין הפרת חובות הנגישות והפגיעה בכבודה ובעצמאותה, 3,000 שקלים נוספים בגין אי-מתן שירותי הסיוע במהלך העיכוב וכן אלף שקל הוצאות משפט.
