
ב־5 באוקטובר, סמוך לשעה 19:30, התמוטטה שרה פרטוש, צעירה בת 20 מרעננה, באמצע הכביש בעקבות התקף אפילפטי. היא איבדה את הכרתה ופונתה לבית החולים. כשהתעוררה בטיפול נמרץ, כשעה וחצי לאחר מכן, גילתה שכיסא הגלגלים שלה נעלם. מאז, לדבריה, היא מרותקת למיטתה כבר כחודש וחצי, ללא אפשרות ממשית לצאת מביתה.
"פשוט מצאתי את עצמי בטיפול נמרץ ואמרו לי שלא מוצאים את הכיסא שלי", היא משחזרת. "חשבתי שבטח ימצאו אותו, שאולי לקחו אותו בניידת משטרה".
אלא שהכיסא לא נמצא. לטענת פרטוש, צוות האמבולנס שפינה אותה הותיר אותו במקום, אף שבפינויים קודמים דאגו לקחת אותו יחד איתה. לדבריה, מצילומי מצלמות האבטחה עלה כי הכיסא נותר במקום במשך הלילה ובהמשך נעלם. נסיבות היעלמותו טרם התבררו. עבור פרטוש, אין מדובר באובדן של רכוש בלבד, אלא באובדן האפשרות הבסיסית להתנייד.
רוצים לעזור לשרה לרכוש כיסא גלגלים? הקליקו כאן
מאחורי המאבק הנוכחי של פרטוש עומד סיפור חיים מורכב. מגיל 11 היא מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת והפרעת אישיות גבולית. בגיל 15, בעת ששהתה בפנימייה, נפלה מגובה שש קומות בנסיבות שלדבריה עדיין אינן ברורות.
"אני לא יודעת מה קרה שם, אבל זה עדיין בחקירות", היא מספרת. לדבריה, בגיל 12 החלה להשתמש בסמים והיא אינה שוללת את האפשרות שהייתה תחת השפעתם בעת הנפילה. עם זאת, היא מדגישה כי אינה בטוחה שמדובר בניסיון אובדני.
בעקבות הנפילה נפגעה באורח קשה. עמוד השדרה שלה נשבר, חוט השדרה נפגע והיא עברה ניתוחי חירום. לאחר כחודשיים שבהם הייתה מחוסרת הכרה, התעוררה למציאות חדשה: שיתוק מהטבור ומטה.
"לא נתנו לי סיכוי לחזור ללכת", היא נזכרת. בהמשך עברה תקופות שיקום ממושכות, בין היתר בבית החולים לוינשטיין. כארבע שנים וחצי לאחר הפציעה, דווקא כאשר כבר היה ברשותה כיסא גלגלים מותאם, היא נאלצת להתמודד עם אובדן עצמאותה פעם נוספת.
לדבריה, כיסאות גלגלים זמניים אינם יכולים לשמש עבורה פתרון. "כיסא של יד שרה, למשל, לא מותאם אישית לפציעה שלי. אני לא מסוגלת לשבת עליו יותר משעה כי זה כואב לי מאוד. יש לי הרבה אזורים בגוף עם ניתוחים וברזלים".

מי שנחשפה למצוקתה והחליטה לפעול היא אמילי שפירא, יוצרת תוכן בת 32 שעוקבת אחרי פרטוש ברשתות החברתיות. השתיים לא הכירו לעומק, אך שפירא הרגישה שהיא מבינה היטב את משמעות האובדן.
גם שפירא מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת ועם מוגבלות פיזית. היא חיה עם תסמונת אהלרס דנלוס וסיבוך בעמוד השדרה ונעזרת בכיסא גלגלים בחלק משעות היום.
"אני מכירה את העלויות של כיסא גלגלים וכמה קשה להתנייד עם כיסא שהוא לא מותאם אישית", היא מסבירה. "אני עוד יכולה ללכת ולעמוד קצת. שרה לא יכולה".
בתחילה ניסתה שפירא לסייע באיתור הכיסא, בין היתר באמצעות פנייה לקניון איילון, שבסמוך אליו נעלם. משלא נמצא, הציעה לפרטוש לפתוח פרויקט מימון המונים. "כתבתי לה שאולי יהיה רעיון טוב לפתוח גיוס המונים", מספרת שפירא. פרטוש נענתה להצעה ושפירא לקחה על עצמה את קידום הפרויקט.
כיום הן פועלות יחד להפצתו: פרטוש שולחת סרטונים, שפירא עורכת אותם וקבוצת ווטסאפ שהוקמה עם חברים נוספים מסייעת בהפצת הקמפיין.
עבור שפירא, העשייה מעניקה גם תחושת משמעות אישית. "אני כרגע מתקשה לעבוד, אז בשבילי להרגיש שהצלחתי לארגן משהו כזה עושה לי טוב".
עלות כיסא גלגלים המותאם לצרכיה של פרטוש עומדת, לדבריה, על כ־30 אלף שקלים. לכך מתווספים כ־15 אלף שקלים עבור כידון חשמלי, המאפשר התניידות עצמאית ונוחה יותר. לדבריה, המדינה משתתפת במחצית מעלות הכיסא, אך יתרת הסכום עדיין גבוהה מאוד. "זה לא פייר לממן חצי מהמחירים ואז להגיד לנו להסתדר", אומרת פרטוש בתסכול.
שפירא מסכימה ומבקשת להדגיש כי ההבדל בין כיסא סטנדרטי לכיסא מותאם אינו עניין של נוחות בלבד. "זה הבדל מטורף ביכולת להתנהל עצמאית", היא מסבירה. "אנשים פחות מצליחים לצאת לעבוד, לטפל בעצמם או להיות עצמאיים והחברה שלנו מפסידה מזה בעקיפין אנשים שהיו יכולים להיות חלק יותר יצרני".
השתיים בחרו במתכונת גיוס גמישה, שבה גם סכום חלקי יוכל לסייע ברכישה. אם לא יגויס מלוא הסכום, ייתכן שייאלצו לוותר בשלב הראשון על הכידון החשמלי.
למרות חוסר הוודאות, פרטוש מבקשת להודות למי שנרתמים לעזרתה. "אני אקבל כמה שייכנס. זה לא מובן מאליו שאנשים תורמים. ואם לא ייכנס הכל, נצטרך להתמודד עם זה".





