בימים אלה מנהל מינהל המוגבלויות סידרה של מפגשים (ובקרוב גם סקר מקוון), בכדי לאסוף מידע לצורך חקיקת חוק חשוב מאוד – חוק שיסדיר תחת קורת גג אחת קבלה של שירותים על ידי אנשים עם מוגבלויות, מיום לידה ועד מוות. קורת הגג הזו היא של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
כולנו רוצים להביע דעה ולהשפיע. לכולנו יש מחשבות, רצונות, הצעות לשיפור. בואו נדבר קצת על נקודות חשובות.
על מי יחול החוק? אנחנו יודעים שהוא אמור לחול על כלל האנשים עם מוגבלויות בישראל. סביר מאוד שהזכאות לקבלת השירותים תותנה באבחון מסודר של המוגבלות. בחוק יוגדר מהו אבחון שהמדינה מוכנה להכיר בו. בעיה צפויה היא האופן השונה שבו יאובחנו אדם צעיר ובוגר.
כלל האנשים עם מוגבלויות במדינה נחלקים לסקטורים לפי סוג המוגבלות: קוגניטיבית, תקשורתית, ראייה, שמיעה, נכות גפיים, תסמונות יתומות.
אחת מהגרסאות להצעת חוק זו, שהייתי שותף לניסוחה, הדגישה שאבחון של מוגבלות צריך להיות רק “כרטיס הכניסה” לקבלת שירותים. מרגע שיש זכאות, אדם יקבל את השירותים לפי מה שהוא צריך, כי ייתכן מצב שאדם שיש לו מוגבלות מסוימת יזדקק לשירות שכעת ניתן רק למי שיש לו מוגבלות אחרת. ואם יש לאדם מוגבלות מורכבת, הוא לא צריך להימצא במצב בו יצטרך לבחור, למשל, אם הוא יותר אוטיסט, או יותר עם מוגבלות שכלית.
האם מידת ודרגת התפקוד של אנשים עם מוגבלות מסוימת (רבה, מעטה) צריכה להיות גורם חשוב? במספר הצעות קודמות לחוק כזה, התשובה הייתה “כן”. והיה מי שהרחיק לכת והציע לשלול מאדם זכאות אם מצבו משתפר.
זו חשיבה שלא עולה בקנה אחד עם שמו של החוק. החוק לא נועד רק לאנשים עם מוגבלות במצב קשה. הוא אמור לעזור לכל אדם עם מוגבלות למצות את הפוטנציאל שלו לחיות בכבוד, להשתלב, למצוא אושר.
ומי יבקש את השירותים? האדם עצמו? אפוטרופוס? לא לשכוח שבקשת השירותים, לטווח קצר וארוך, מחייבת תכנון. זו ביורוקרטיה. בהצעת החוק שלה הייתי שותף הצענו לאפשר לכל אדם שיכול לבטא את רצונו להיות שותף בתכנון חייו, גם על ידי שימוש בעזרי תקשורת, וגם בעזרת אנשים שמיומנים לסייע כתומכי החלטה או קייס מנג’רים (מתאמי טיפול).
האם מדובר בשירות או בשירותים? יש מי שהיה רוצה שהחוק יכלול מגוון שירותים: למשל, דיור, הכנה וליווי בעבודה, הכנה לזוגיות, בריאות, פנאי וכדומה. יש מי שאומר: מה שאני צריך הוא רק שלבני או לבתי תהיה קורת גג מעל הראש, עם צוות מיומן ופיקוח צמוד.
בעניין זה, הציפיות צריכות להיות ריאליות. חוק טוב יהיה כזה שכל אחד יוכל לקבל בעזרתו סיוע כלשהו, ואף אחד לא יקבל הכל.
כמו כן, מבחינה טכנית, המשרד שעמס על כתפו את החקיקה יוכל להעניק יותר בקלות שירותים שהוא מעניק בדרך כלל. אם יצליח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לגייס שיתוף פעולה גם ממשרד הבריאות, הדיור והשיכון, וכמובן משרד האוצר, זה יעזור מאוד לחוק. בסיבובים הקודמים של ניסיונות חקיקת חוק זה לא היה שיתוף פעולה בינמשרדי כזה. כעת, הקואליציה ההיא הפכה לאופוזיציה שמצביעה נגד הצעות חוק באופן עקרוני. מי שיחוקק את החוק יצטרך להתמודד עם הקושי העצום לגייס תמיכה רחבה בו, וחובה עלינו לעזור כאיש אחד. לפנות לכל חברי הכנסת שהצבענו עבורם, ללא קשר לשייכות מפלגתית.
ישנן בעיות נוספות שקשורות לחקיקת החוק. לחלק מהמוגבלויות יש חקיקה ספציפית, שמשרתת רק אותן. למשל, לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית או למתמודדי נפש. צריך למצוא דרך ליישב את השירותים שיוצעו בחוק החדש עם אלה שכבר מוצעים בחוקים קיימים: לשלב, לבטל, לקזז – כך שהכל יהיה לטובה ולא יגרע מהקיים. צריך להחליט כיצד משלבים קצבה עם שירותים. זה חוק מאתגר…
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
שאלת השאלות תהיה: האם היישום של החוק הוא מיידי, כלומר כולם יכולים לקבל את כל השירותים שהם זכאים להם מיד? התשובה, יש לשער, תהיה שהחוק ייושם באופן הדרגתי, לפי קריטריונים שהמחוקק יחליט עליהם. סביר מאוד שהקריטריון לתחילת יישום יהיה גיל או גילאים מסוימים. להתחיל יישום ממוגבלות מסוימת, כלומר מאוטיזם או מנכויות גפיים, למשל, זו תהיה החלטה לא הוגנת כלפי סקטורים אחרים שגם זקוקים לעזרה.
לסיום, אני רוצה להעלות נקודה כאובה, שמנעה את חקיקת החוק הזה בעבר. אנחנו אומרים שבדמוקרטיה קול אחד שווה לקול אחר, אבל זה רק בהצבעה. בפועל, כשמחוקקים חוק, בעלי אינטרסים, ארגונים חזקים שיש להם שתדלנים בכנסת, אנשים עם קשרים – מוצאים את דרכם בקלות רבה יותר לחדרם של חברי הכנסת והשרים. מקשיבים להם יפה. הם יכולים להטות חקיקה לכיוון שלהם בכל שלב שהוא.
לכן, הדרישה שלנו, של כולנו, ממי שיחוקק את החוק צריכה להיות שוויון בזכות להישמע. שקיפות, במובן של פרסום הצעת החוק כך שנוכל להגיב עליה. הגינות.
ובהצלחה לכולנו.
