קוראים לזה "אייביליזם מופנם" וזה קורה כי אנשים עם מוגבלות מאמצים את המבט השלילי של החברה כלפי המוגבלות. ואולי זו גם הסיבה שאני לא הולכת לעשות אבחון לאוטיזם? הטור של רננה
אנשים אוהבים למחוא כפיים לאנשים עם מוגבלות, לקרוא להם "השראה" ולדבר על שוויון, אבל כשזה מגיע לשכנות, לעבודה ובטח שלמיטה - האמת הכואבת יוצאת החוצה. רננה אורן על הפער בין הפוליטיקלי קורקט למציאות
"הדיקטטורה" קובעת שלצאת 3 שבועות זה די והותר ואני אמורה "לשלם" כבר בסקס. אבל הגוף שלי קופא ואני לא מסוגלת. רננה יצאה לחגוג את חג האהבה, אבל כרגיל משהו השתבש
פירסמתי פוסט היכרות: "נא לפנות אליי רק אקדמאים, עדיפות ל-700 ומעלה בפסיכומטרי''. ואז הוא הגיע: ג'נטלמן ממכון ויצמן, שרירי וחתיך. אז למה הוא החליט לחתוך באמצע?
רננה גילתה מקצוע חדש שהיא לא הכירה: מתמודדי נפש שמסייעים בתשלום למתמודדי נפש אחרים מתוך ניסיונם האישי. למה היא הייתה קצת חשדנית בהתחלה ומה גרם לה לשנות את דעתה (לפחות קצת)
