זה מה שקורה כאשר מדינה נמצאת במשבר פוליטי וניהולי חמור: נועם שחר, אוטיסט בן 19 מאזור השרון, מחכה כבר שבעה חודשים להיכנס להוסטל שאליו התקבל, אבל בהיעדר תקציב מדינה, וכתוצאה מכך היעדר תקציב רווחה, אין מימון לדיור חוץ ביתי עבורו.
נועם אינו היחיד. ממכתב ששלחה לאחרונה עמותת אלו”ט לשר הרווחה איציק שמולי עולה כי יש עוד צעירים רבים שכבר אושרה להם כניסה לדיור חוץ ביתי, אולם מחסור בתקציב המשרד אינו מאפשר את השלמת התהליך.
ממשרד הרווחה מסרו בתגובה כי ממש לאחרונה הגיעו לסיכום עם משרד האוצר, במסגרתו התקבלה תוספת של 200 מכסות למערך הדיור של מינהל המוגבלויות, ובימים אלה מתבצעת הקצאת המכסות. במשרד לא מסרו כמה מועמדים לדיור חוץ ביתי יש. בכל מקרה, בינתיים נועם לא קיבל הקצאה, לא מכסה ולא אישור להיכנס להוסטל.
“נושא ההשמות בהוסטלים הוא בעייתי גם בימי שגרה, בשל מיעוט ההוסטלים”, אומרת דבי שחר, אמא של נועם. “כרגע באזור השרון אין הוסטלים פנויים, אבל במקרה התפנה מקום בהוסטל באזור, ואנחנו קפצנו על ההזדמנות. התהליך התחיל באוגוסט לפני שנה. היו כמה מועמדים, והיינו צריכים להשיג הרבה מסמכים, לערוך עוד אבחון שאומר שהוא אוטיסט, כאילו שמשהו ישתנה, מכתב סיום מבית ספר, אישור רופאה ועוד. הייתה ועדה, היה ביקור בהוסטל, ובסוף, לשמחתנו, נועם התקבל”.
הבשורה המשמחת התקבלה בסוף דצמבר 2019. אלא שבינואר 2020 קיבלו דבי ונועם הודעה שאין תקציב ממשרד הרווחה, מכיוון שמחכים לבחירות בחודש מרץ. במרץ הם קיבלו הודעה שאין תקציב כי כולם מחכים לקורונה. בחודש יוני הם פנו לאלו”ט, ושם הצליחו להשיג תקציב לכמה משפחות. אבל אז הגיעה שביתת העובדות הסוציאליות שנמשכה חודש. כשהן שבו לעבודה נמסר למשפחה כי התקציב שהושג יוקצה רק למקרים הקשים ביותר, ונועם לא נמנה איתם. “כביכול, המקרה שלנו לא מספיק קשה”, אומרת דבי בציניות.
דבי מגדירה את נועם אוטיסט בתפקוד נמוך שאינו מדבר הרבה. “בגיל ההתבגרות הוא נהיה סרבן כמו כל מתבגר, לא רצה לשתף פעולה ונהיה עצבני”, היא מספרת. “כשהוא גילה את הכוח הפיזי שלו, הוא התחיל גם להרביץ כאשר משהו לא הסתדר לו. בתקופה ההיא הוא היה זקוק למסגרת יותר הדוקה גם אחר הצהריים, ולא רק בבית הספר”.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
לדבריה, כבר לפני חמש שנים היא ניסתה למצוא לו הוסטל, לשווא. “חיכינו כמעט שנתיים ולא היה שום הוסטל”, היא אומרת. “אז התייאשנו ושכרנו מטפלת למשך שנתיים, ואז מטפלת זרה ששומרת על סדר יום קבוע איתו גם אחר הצהריים. אבל בסופי שבוע היא לא נמצאת. לאחרונה היא גם הודיעה שהיא לא תמשיך. זה ידוע שעובדות זרות מעדיפות לעבוד עם קשישים ולא לטפל בילד ולגור עם משפחה.
“בעוד שנה לנועם לא יהיה בית ספר יותר”, היא ממשיכה, “ואז שוב נחכה להוסטל. חשבנו להתחיל את התהליך מוקדם כי בפעם הקודמת חיכינו שנתיים. כנראה זה מה שיקרה גם הפעם, לצערנו הרב”.
דבי מספרת שנועם נורא בודד. “הוא מגיע אחר הצהריים מבית הספר, אוכל והולך לחדר. אין שום פעילות שמתאימה לו ביישוב שלנו או בסביבה. פעם בשבוע אני מסיעה אותו לפעילות של ‘שווים בספורט’. זו קבוצה נהדרת, והוא ממש שמח לראות נערים בני גילו ובמצבו, אבל ההסעות לא קלות. כאשר הוא יגיע יום אחד להוסטל, תהיה לו חברה ויהיו לו פעילויות אחר הצהריים עם בני גילו, והוא לא יזדקק להסעות”.
כאמור, במשרד הרווחה אמרו בתגובה כי “בהתערבות השר איציק שמולי הושג סיכום בין משרד הרווחה למשרד האוצר, במסגרתו התקבלה תוספת של 200 מכסות למערך הדיור של מינהל מוגבלויות. בימים אלה מתבצעת הקצאת המכסות”.
השר שמולי עצמו אמר כי “השמה של אנשים עם מוגבלויות במסגרות שעונות לצורכיהם נמצאת בליבת העשייה של המשרד. התקציב ההמשכי יצר פערים מול הצרכים שעולים מן השטח, אשר מותאמים לשנת 2019. הצורך במסגרות של הרווחה גדל ב-2020, ולא נאפשר שהחלשים ביותר ייפגעו כתוצאה מכך”.
דבי אומרת בתגובה כי זה התקציב שהושג בהתערבות אלו”ט, ו”הוא נשאב למקרים שבעיני משרד הרווחה הם הכי דחופים. מקום בהוסטל, כאמור, יש לבן שלי, אבל משרד הרווחה לא מסכים להעביר לו את התקציב. יקבלו תקציב 200 נערים שההורים שלהם מוכיחים שהם יותר מסכנים ממני. כנראה רק ככה משיגים משהו”.
גורם באלו”ט ששוחח עם “שווים” מתאר תמונה עגומה. “ילדים ובוגרים רבים עם אוטיזם שמשפחותיהם אינן יכולות לטפל בהם, או שמבקשים לצאת לדרך עצמאית, מוצאים את עצמם ללא מסגרת דיור מתאימה. אותו דבר לגבי מי שמחפש להשתלב במרכזי תעסוקה. אין תקציב מדינה, אין תקציב רווחה, והחלשים נפגעים. המשמעות היא פגיעה ממשית בזכותם של אנשים עם אוטיזם לשוויון, לחיים בכבוד ולשילוב בחברה”.
לדבריו, “אנו עומדים בסיומה של תקופה מאתגרת במיוחד עבור אנשים עם אוטיזם ובני משפחותיהם, שרבים מהם מצאו את עצמם במצוקה נפשית חריפה, עקב סגירת המסגרות החינוכיות והטיפוליות במהלך משבר קורונה, ההגבלות המחמירות על התנועה והיעדר השגרה. לכן, כיום, יותר מתמיד, נחוצות מסגרות המותאמות לצורכיהם, לשם הקניית שגרה יומית קבועה ומתן מעטפת טיפולית”.
עו”ד מיכאל זץ, מנהל האגף לקידום זכויות באלו”ט, מספר על הפנייה למשרד הרווחה. “פנינו אליהם בסוף חודש יוני בנוגע לתקציב ההשמות באופן כללי, ובתוך כך הפנינו את תשומת ליבם למקרה הפרטני של נועם שחר. אנו תמהים מדוע על אף שהועבר התקציב להשמות, הרשות המקומית לא מצאה לנכון לדאוג לו להשמה. אלו”ט מלווה את המשפחה של נועם באמצעות המרכזים למשפחה של אלו”ט, ואנו פועלים על מנת שהסאגה הזו תסתיים בהקדם האפשרי”.
