fbpx

המורשת של רוני דניאל ז"ל

איזו דוגמה לקחתי מהכתב הצבאי שהלך לעולמו: על פשטות, נתינה, אמונה בכוחם של אנשים וישראליות ללא עדתיות

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאת רלי פיזנטי

     אם יש משהו משותף לאנשים עם מוגבלויות ולבני משפחותיהם, הרי זה הכאב הנפשי לסוגיו. על פניו זו אולי סוג של חולשה, אך למעשה זהו כלי מאוד חזק המאפשר התפתחות אישית ויצירתיות חברתית. אני חושב שאנו עשויים להיות קרש הצלה עבור החברה בה אנו חיים, במידה שזו תקבל אותנו באופן  שוויוני, מתוך נכונות להקשיב ולהכיל.

     שינוי מתחיל מן היכולת לצאת מהקופסה. זה נכון וזה עובד. הקופסה היא בעצם הגבול בו אנו מורגלים להסתכל על החיים המקיפים אותנו מתוך נקודת המבט שלנו הניזונה מהסביבה. יציאה מחוץ לקופסה היא היכולת שלנו להתבונן על החיים מנקודות מבט אחרות, וככל שנרחיק ליותר נקודות, נגלה שאנו חיים בעולם אחר.

     התגלית הזו נשענת על קיומן של מחשבות, קבוצות חברתיות ותרבויות שונות. מאחר שהחיים מחייבים אותנו בכישורי הישרדות, הרי שכישורים אלו מאפשרים לפתח יכולת מכירה של כל דבר, ומכיוון שכך המכירה עצמה איננה האמת העומדת מאחוריה. למשל, האדם אותו אנו יוצאים להכיר, מתגלה עם הזמן אחרת מכפי שפגשנו בתחילה. ההנחה שקיבלנו בעבור מוצר שרכשנו היא לא בדיוק הפסד רווח של המוכר. הסיפורים על תרבויות עוינות אינם בדיוק האמת, שכן זו מסתירה את העוינות שלנו כלפי אותן תרבויות. הדוגמה הזו מגלמת את מה שכאב נפשי מסוגל לגלות ולעשות. לכאב הזה שותפה גם משפחת השכול.

     אני אחד מאלו שהצליח לצמוח מתוך הכאב. חיי היו רצופים מכשולים חברתיים, ובהיעדר הידיעה כי אני אספרגר, הרי שבמרבית הסיטואציות החברתיות גילמתי תפקיד הראוי לביקורת שיפוטית. כלומר, בנקודת הזמן הנוכחית אני יכול להבין התנהגויות שאינן ראויות וכאלו שכן. שינוי נורמות הוא חלק מהביקורת שיש לי על תהליכים בהם אנו שופטים התנהגות של אנשים אשר שינו את התנהגותם והתאימו אותן לנורמות הקיימות, לפעמים גם לרעה.

    אם להיות כן, צמיחה מתוך כאב זה תהליך ארוך. בשלב מסוים בחיים פגשתי מורה או מטפלת שהצליחו לשנות את יסודות החשיבה שלי עד לפרק זמן בו היה עליי לעזוב. קצת אחרי זה התחלתי טיפול בו אובחן האספרגר שבי, ומשם ידעתי לנתב את עצמי להתפתחות נוספת. החוט המקשר בין ההתמדה לאורכו הארוך של התהליך הוא עניין, סקרנות וכלים שעזרו לי להתמיד. כמעט תמיד פגשתי דבר חדש בדרך אחרת, לא מוכרת. בשורה התחתונה, זה הדוקטורט שלי, תפיסת עולם ממנה אני יכול ורוצה להעניק לאחרים משהו אחר שלא התנסו בו, תוך יצירת עניין שתשאיר אותם בתהליך.

     כל אחד מכם, הקוראים את הטורים שלי ומגלים עניין ב"שווים", יכול לתרום את חלקו הכאוב בשינוי והתפתחות החברה הישראלית, הן כקוראים והן כבעלי דעה. אני מאמין שאני נמצא בנקודת התחלה ודרוש לי זמן על מנת להרחיב את יכולותיי למסגרות עניין רציפות. כן, מסגרות עניין רציפות. יום אחד אסביר לכם למה אני מתכוון. זו הגדרה מעניינת וחשובה.

     כרגע אני מחויב לתוכן שכתבתי בטור הקודם יום הפרח ( ) העברי, כלומר להימנע ככל שניתן מביקורת, תוך הצעת דרך חלופית כדרך נוספת לקיים. האמת שצברתי רעיונות רבים, ומכאן אני יכול להסיק שכשחושבים אחרת המחשבה נפתחת וזה שומר על רציפות העניין.  אני מאמין שניתן לפתור קונפליקטים חברתיים רבים בפלטפורמות תקשורתיות די פשוטות, אם רק יודעים לצקת לתוכם, באופן מדויק, את הכללים הנכונים.

    פרסום הטור האחרון קצת לפני פטירתו של רוני דניאל, כתב צבאי שידע לגשת לנושאים חברתיים מתוך מקום של נתינה ללא תנאי, ישראליות שאין בה עדתיות, פשטות המאמינה בכוחם של אנשים, השפיע גם עליי ואילץ אותי להניח את הכתיבה בצד לטובת חשבון נפש. היה עליי לבצע שני מהלכים אישיים בכדי לשוב ולכתוב בלב שלם על נושאים דומים בעלי מטרה משותפת – החברה בישראל.

     אינני עיתונאי. אני יכול לומר בוודאות כי מעבר לאבל ורצון הנתינה שלי לרוני דניאל, בהיבט החברתי ישנם עיתונאים יורשים היכולים לשמר את מורשתו החברתית. אני מאמין שאם חסר דבר טוב, צריך להשלים אותו. געגוע לאדם שבדיעבד נחשב ליוצא דופן ומיוחד, מחייב אותנו ליישם את מורשתו. בכל אחד אחד מאיתנו יש ידע של טוב אותו הוא ירש במהלך חייו, ולכן השימוש בו אינו דבר מיוחד, ואם כן – אז כולנו מיוחדים בטוב כזה או אחר.  לכן, אני בטוח שלדעותיו החברתיות שותפים עיתונאים היכולים בפה רך ובשפה האופיינית לכל אחד באופן אישי, להביע את דעתם ולהניח את היסודות העתידיים למסגרות עניין רציפות.

    אובדן הוא דבר קשה, אך היציאה ממנו חשובה לא פחות, ואין היא פוגעת בכבודם של נפטרים ויורשיהם הרוחניים. חוויתי גם את זה לפני שנים רבות. איבדתי סב בנסיבות טרגיות, ואני כל כך רציתי להיות דומה לו, במיוחדות ובנתינה לאחרים. אמנם כשלתי בכך שנים רבות, אך במבחן התוצאה הפכתי, במאמץ לא קטן, להיות אדם טוב יותר, לדעתי. בסיפור הזה טמונים לקח ותובנה מאוד משמעותיים.

רלי פיזנטי

הכותב הוא אדם עם אספרגר שאובחן בעשור האחרון, ומאז עוסק בהתפתחות אישית דרך חקירת תהליכים חברתיים ופוליטיים בישראל, תוך שימוש בחשיבה חישובית. כרגע עוסק בפיתוח, הבנה והגדרת המושג משוואות חברתיות על בסיס תקשורת באמצעות מכנים משותפים. 

הטורים הקודמים של רלי פיזנטי:

יום הפרח ( ) העברי

כך מדגים פלונטר חוק האזרחות את פעולתן של המשוואות החברתיות

תרגיל בחשבון נפש

מתמטיקה של החיים

מה הקשר בין אהבה וזוגיות לבין השסע החברתי בישראל

הסולן בנט, המנצח לפיד: האם לקונצ'רטו הזה יש סיכוי להצליח?

דרוש מבצע "שובר חומות"

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

Avatar

מערכת שווים

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״